אירועים משפחתיים מאפשרים לך לפגוש דפוסים ישנים. הם מאפשרים לך להתמודד עם אירועים מהעבר, עם כעסים, פחדים, וחוויות שלא נפתרו.
הדבר הראשון שקורה הוא – רגשות צפים. מה עושים איתם?
הכלי שאני הכי אוהבת הוא כתיבה. תרגישי ותכתבי מה שאת מרגישה, הרבה לפני שאת מגיעה לאירוע.
תני לעצמך זמן להתבונן ולחשוב ולמצוא דרכים אחרות להגיב.
דרכים אחרות לייצר תגובה בסובבים אותך. זה לא חשוב אם את משחררת כעס, בוכה, מעצבנת אחרים…
העיקר שתחקרי את האופציות ואת הרגשות שלך. את הזקיפות שלך, ואת מה שאת מרשה לעצמך לעורר באחרים.
לא הלך? לא נורא! יש תמיד אירוע נוסף בעתיד שלך. חפשי אותם. הם הזדמנות.
תתחילי לפני האירוע, כשאת חושבת על מי שיהיו בו, וגם כשאת חושבת על מי שלא יהיו מכל מיני סיבות.
תשתמשי במרחב האישי ובפורומים כדי לכתוב (גם אם את משאירה את זה לעינייך בלבד (במרחב האישי).
כך או כך, קודם תכתבי, ואם את מסוגלת – שתפי.
הפלטפורמות השונות באתר הן הזדמנות טובה לעבד את מה שאת חושבת ומרגישה,
לקבל תמיכה ועידוד, ולהיות מוכנה מראש, אפילו לתכנן את היצירתיות של ההתמודדות שלך עם מפגשים מורכבים.
אם את עוד לא ערוכה לשתף – זה בסדר.
זהו שלב בתהליך הריפוי שלך את עצמך, ולכן את מניחה לעניין עד שהוא יתבקש.
שימי לב גם, שהסיפור האישי שלך מעורר סיפורים דומים יותר או פחות אצל חברות אחרות בענקית.
זה מעולה. הדיאלוג מוביל את כולכן לשחרור האנרגיה התקועה ולכן גם לריפוי.
פתיחת הנושא לפני חג למשל, יכול לעורר רגשות לא נעימים, כמו גם להביא אותך למקום של מוכנות רגשית ואפשרות להגיב אחרת.
להגיב אחרת זה נפלא!
עם זאת, זה מביא תגובות שלעתים אינן צפויות והן יכולות להיות צפויות יותר או פחות, וגם נעימות יותר או פחות.
וודאי שאת מועצמת בכל פעם שאת בוחרת אחרת ממה שמצפים ממך, בלי קשר לתוצאת האומץ שלך.
מה שחשוב זה שהעזת לצאת מהתגובה האוטומטית הרגילה.
לפני כל אירוע – ולצורך העניין, ארוחה משפחתית של שישי או שבת היא גם אירוע,
בחרי את המיקוד שלך. עם מה את עומדת להיפגש ואיך את מתכוונת לנהוג?
הכיני את עצמך מראש להנאה 🙂
למשל….
לפני כמה שנים החלטתי להציף את זה שכולם עם העיניים בצלחת שלי (מאוד אופייני כשיש אדם שמן במשפחה).
הזמנתי שיכינו עוגה שמאוד רציתי, משהו שאני אוהבת ולא מכינה לעצמי אף פעם.
כמעט לא אכלתי כלום לאורך הארוחה. לכל אורך הסדר, המתנתי בסבלנות לשלב העוגות.
אכלתי מעט מהמנה הראשונה, חצי צלחת מרק וחיכיתי לחגיגה. במנה העיקרית, מישהי דאגה לשים לי שעועית ירוקה בצלחת.
שאלתי את זו ששמה לי את השעועית הירוקה: למה שמת אותה? – “כי את צריכה לאכול בריא!”
וואלה?! ומי שמך לשופטת? ומי את שתתערבי בבחירות שלי? איך את מרגישה כשאחרים מחליטים עבורך?
מה שקרה סביב העוגות היה משעשע מאוד. ביקשתי 5 חתיכות עוגה – הן התפוצצו כשאכלתי אותן!
הפרצופים שלהן! הן בדיאטה כל החיים….
אז חייכתי וביקשתי עוד שתיים… באתי לשחק, ושיחקתי עד הסוף.
הפכתי התנהגות מעצבנת לשעשוע ובדיחה. והכי חשוב: הצפתי אותה החוצה.
אנשים לא יודעים שהם לא בסדר. צריך להראות להם.
למה?
כי לא להראות להם זה לאפשר להם לנהל אותך או לפגוע בך.
לא להראות להם זה להתקפל בפניהם, להקטין את עצמך למקום שבו לא תבלטי,
כי את (כמו כולנו) לא אוהבת שמבקרים אותך.
נתתי פה דוגמה מאוכל, זה יכול להיות כל עניין אחר. הרבה ביקורת נמצאת שם סביב השולחן המשפחתי.
תקשיבי גם לזו שלך… את מי את מבקרת? על מה? איך זה דומה למשהו אצלך?
כל מה שאת לא אוהבת בחוץ, זה משהו שלך. משהו שאת לא אוהבת וגם לא מודעת לזה אצלך.
חפשי את זה ותתחילי לעבוד על לשנות את זה אצלך. נכון. לא צריך חגים בשביל התרגיל הזה, אבל זה מקום מעולה להשתמש בו.
לצד כל אלו, זיכרי ליהנות. בחרי לדבר עם מי שנעימים לך, להתרחק ממי שלא,
התענגי על המנות שבחרת לאכול, אל תיראי את אלו שויתרת עליהן.
הכל טוב.
ארוחה משפחתית (שבתות וחגים או אירועים) הוא זמן להיות בנוח עם עצמך.
אם את במקום של שקט – תתבונני יותר.
אם את במקום של להיות מרכז – תרביצי הופעה.
אם את במקום של להיות עם ילדים – התעלמי מהמבוגרים ככל שתצליחי,
אם את בקטע של לשיר – שירי בכל קולך,
אם את בקטע של לרקוד – תרקדי את עצמך לדעת,
אם את בקטע של צחוק – ספרי בדיחות ועודדי אחרים לספר.
ת י ה נ י !
