כשאת במצוקה קשה, יש מין תחושה כזאת שהכל סוגר עליך ואין מוצא ואין תקוה, וכשמשהו מתיל להיראות כאילו מוקל, באה לה מכה חדשה מכיוון לא צפוי. זה נכון. כשאת במצוקה קשה, הגוף שלך לא נושם, את לא אוכלת טוב, לא ישינה טוב או מספיק, את מחכה לאסון הבא, למצוקה הבאה, את מצפה לסירוב, מרגישה בודדה, דואגת, חרדה וחשה חסרת אונים. מי יכולה לתפקד ככה?
תת המודע שלך מחובר לאסון ומזמין אותו לחייך כל הזמן! מה עושים? הכי חשוב זה להפחית מתח. תנשמי! עד כמה שניתן תקפידי על שינה ואכילה.
מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? צאי מנקודת הנחה שהוא כבר קרה. עכשיו מה? כשהרע ביותר מאחוריך, את יכולה להירגע ולפעול.
מה הכי דחוף? אם את בסביבה מתעללת עשי את הפעולה הראשונה שתאפשר לך לצאת משם. שיחות, התייעצות, כניסה לגוגל לברר פרטים, כל פעולה שתקדם אותך. גם אם ייקח לך שנה לעזוב, את יכולה לעשות המון גדילה בדרך ולהגיע לרגע העזיבה ממקום של כוח.
אם המצוקה היא כספית, הפעולה הראשונה היא לקחת אוויר. יש לך ילדים? צריך אוכל! השיגי קשר למנת מזון חסד וקחי אותו עם הראש מורם. הרגע הורדת את ההוצאה החודשית ודאגת שיהיה אוכל על השולחן. אם את יכולה לארגן שאריות של מסעדה קרובה – גם טוב.
בעיות בריאות? פני לזה זמן. אם לא תטפלי בעצמך, לא יהיה מי שיטפל בבית ובמשפחה.
אחרי שאת עושה את הפעולה הראשונה שאת יכולה, את ממשיכה לשנייה, היא הראשונה הבאה. כל פעם שכל המכלול מציף אותך בחרי את הפעולה הקטנה ביותר האפשרית כדי לנקות מהשולחן משהו קטנטן. טלפון, לסדר משהו, לנקות מדף, להדיח רק את הצלחות…
והיעזרי בנו בפורומים. כנסי, כיתבי. פורום קיטורים יעזור לך לשחרר כעס, תיסכול, ועומס בכלל.
את הפחדים השאירי לפורום ‘לפעמים אני פוחדת’ – שיפכי שם הכל וצאי מחוזקת.
ההבדל בין מצוקה קשה לבעיות קטנות הוא המוכנות שלל לנוע קדימה ולהיות בעשייה. האם את מוכנה לנוע קדימה?
