מחלה וירלית

פעם נהוג היה לחשוב, שכל פעם שהרופא לא יודע מה יש לך, הוא אומר: זה ווירלי,  או  זה ווירוס.
הרעיון היה ש…  הרופא לא יודע!
ווירוס הוא מחולל מחלה מוחשי. ונכון, לרופאים אין הרבה מה לעשות כשמה שיש לך (או לילד)  נגרם ע”י ווירוס, ובכל זאת…

מה הוא ווירוס?

ווירוס בלטינית, פירושו “רעל” או “נוזל רירי”.
ווירוס הוא לא דבר חי,  ולכן אי אפשר להרוג אותו.

מה הוא כן?  שרשרת DNA או RNA וכמה חלבונים, שיש לה מטרה אחת:  לשכפל את עצמה.
וירוס הוא סוג של טפיל (לא חי),  קטן מאוד! יכול להגיע למאית גודלו של חיידק, אלפית מגודלו של תא אנושי. גודל ממוצע של ווירוס הוא 150 ננומטר. קטן יותר מהאור. לא ניתן לראותו במיקרוסקופ רגיל (כן במיקרוסקופ אלקטרונים שעובד אחרת).  חוקרים שעוסקים בחקר וירוסים, עובדים הרבה פעמים עם תאים נגועים בווירוס,  בדיוק בגלל זה!  כי את התא אפשר לראות

איך הווירוס עובד?

הוא נכנס לגוף, מחפש להיכנס לתא ספציפי!  הווירוס משעבד את תשתיות התא (התא מפסיק לתפקד) על מנת שישכפל אותו.
תא כזה יכול לשכפל עד 10.000 וירוסים!  עד שאין מקום.
התא מתפוצץ וכל ווירוס מוצא תא משכן אחר, והתהליך קורה שוב ושוב!
לכל ווירוס יש גם דרך לצאת מהגוף החוצה –  כדי למצוא גוף מאכסן אחר, בו יתחיל את תהליך ההשתלטות על תא וההתרבות.
יש ווירוסים שעוברים בהחלפת נוזלי גוף –  למשל:  מחלת הנשיקה, הרפס, איידס)
ויש את אלו שעוברים בשיעול (בשיעול אחד כ- 4,000 טיפות רוק בנפח של 0.1 מיקרוליטר)
או בעיטוש (בעיטוש אחד יש בממוצע כ- 30,000 טיפות…)
לכל וירוס יש מהלך קבוע, ידוע מראש (ממחלה של יממה ועד למחלה כרונית או סופנית)
האמירה הרווחת היא:
מחלה וירלית עוברת ללא טיפול תוך שבוע,  עם תרופות היא מסתיימת אחרי 7 ימים.

מה הווירוס עושה בגוף?

הווירוס מתיישב בתא מסוים!

ווירוס השפעת,  ווירוס הקורונה ואחרים שגורמים לדלקת ריאות, –  מתיישבים בתאים של הריאות.

ווירוס האיידס נכנס לתאי T ולכן הפגיעה שלו במערכת החיסון היא מטורפת.

ווירוס ההרפס מתיישב על תא עצב. הרפס 1 ו- 2,  הולכים לאורך העצב ותוקפים בקצה. הרפס זוסטרס תוקף לאורך העצב, לאורך חודשים.

הווירוס לרוב משתלט על התא, משעבד את כל משאביו לטובת שכפול. התא משכפל אותו עד שהתא מתפוצץ.  הווירוסים מתפזרים ומוצאים תא משכן חדש. הזמן שלוקח לגוף להתחיל להראות סימפטומים, הוא זמן הדגירה =  מספיק תאים נגועים.

תא נגוע בווירוס, משחרר חומר בשם אינטרפרון כדי ליידע את התאים הסמוכים שהוא פגוע. זהו קו ההגנה הראשון של הגוף. אינטרפרונים הם חלבונים מסוכרים, גליקו-פרוטאינים. הם נקראים כך כי הם מפריעים (interfere) לווירוס להתרבות ולהתפשט. אינטרפרונים מסוג ביתא מופרשים זמן קצר,  שעות ספורות לאחר שהתא נפגע, הם לא ייחודיים לווירוס, אבל כן ייחודיים לגוף (אינטרפרון של בקר או עכבר לא יפעל בגוף אנושי).

האינטרפרונים מחשלים את התאים כך שווירוסים לא יכולים לחדור אליהם. זה קורה ע”י זה שהם נקשרים לקולטנים על קירות התא מפעילים בתא ייצור אנזימים שמונעים את תהליך השיכפול של ווירוסים. זה מאפשר לגוף חסון להתמודד עם הרבה מאוד ווירוסים ללא יצירת מחלה בגוף.

הם משפיעים גם על בקרת פעולות נוספות של מערכת החיסון,  כמו למשל:  עיכוב התחלקות תאים.

מה קורה בגוף כשהווירוס נכנס?

מערכת החיסון מזהה פלישה רק לאחר שהווירוס השתלט על תא אחד או יותר. היא מזהה תאים שלא מתפקדים נכון, ונערכת לעצור את זה.

קודם פוגשים את הווירוס, תאים בולעניים – מקרופאגים. האלו מטיילים בדם ונמצאים בכל הגוף. הם מחפשים פולשים. למקרופאגים יש תפקיד מורכב: הם בולעים פולשים, מנטרלים אותם, ואז מפרקים אותם לשברים זעירים של הפולש.  במקרה שלנו,  ווירוס.  שברים אלו נקראים אנטיגנים. המקרופאג מציג אותם כלפי חוץ כך שמערכת החיסון יכולה ללמוד אותם.

הם נקראים גם תאים מציגי אנטיגנים (Antigen Presenting Cells או בקיצור APC), כי הם מציגים את האנטיגנים של הנגיף לטובת תאי דם לבנים שנקראים “תאי T עזר”.

תאי ה-T מופעלים ע”י המאקרופאגים ע”י היקשרות  לקולטן ייחודי על תאי ה-T שמתאים לאנטיגן של הווירוס (שמוצג על המקרופאג) – כמו מפתח שמתאים למנעול.

תאי T עזר מפעילים בתורם תאי T נוספים: “תאי T הרג” ו- “תאי T זיכרון”. הראשונים תוקפים משמידים תאים שנגועים בווירוס שמזוהים לפי אנטיגנים ויראליים שמוצגים על דופן התא. תאי הזיכרון, לעומתם, זוכרים את האנטיגנים, כדי לעזור לגוף לפתח תגובה חיסונית מהירה בעתיד.

תאי דם לבנים נוספים שמופעלים ע”י תאי T הם “תאי B”. יש שני סוגים של תאי B: תאי פלזמה ו- תאי זיכרון. תאי הפלזמה מפרישים נוגדנים. אלו נקשרים לווירוס והורגים אותו, או גורמים לו להידבק לווירוסים נוספים כך שהמקרופאגים יכולים לבלוע אותם בקלות רבה.

במקביל, לויקוציטים (סוג של תאי דם לבנים)  משחררים אינטרפרון מסוג אלפא,  ואינטרפרון מסוג גמא מופרש ע”י לימפוציטים (מיני תאי דם לבנים אחרים

לאחר ההתגברות על הווירוס נשארים בדם נוגדנים ותאי זיכרון. בפעם הבאה שאותו ווירוס יחדור לגוף, מערכת החיסון תגבר עליו לפני שנרגיש בכלל שנדבקנו. זה מה שקורה כשתינוקות ופעוטות הולכים פעם ראשונה למשפחתון (פחות) ולפעוטון.  ככל שהם נחשפים יותר כך הם חולים יותר.  זה נראה כמו בלי סוף ואז הם גדלים וזה נרגע!  הם חולים מדי פעם,  אבל בתדירות הרבה יותר נמוכה.

הסיבה לכך שבכל זאת יש חזרה על מחלת השפעת או ווירוסים אחרים היא שלא מדובר באותו זן של הווירוס. הגוף לא מכיר אותו, ומערכת החיסון עוברת את כל התהליך מחדש.

ווירוס השפעת למשל, עובר מוטציות כל הזמן.  אחת לכמה שנים,  המוטציה כל כך גדולה שיש מגיפה, ויש באותה שנה יותר תמותה.

חיסון

בחיסון,  מוזרק לנו ווירוס, או חיידק מוחלש, או חלבונים מייצגים שלו.  מערכת החיסון מופעלת כנגד הפולש הלא מסוכן, ותהליך למידת האנטיגן מופעל כרגיל, כאילו חדר לגוף פולש של ממש.  נוצרים נוגדנים ותאי זיכרון שיאפשרו לגוף בעתיד להתמודד בקלות עם המחלה.

מחלות וירליות מוכרות

שפעת

אבעבועות רוח – חיסון ארוך טווח קורה רק אחרי גיל שנה.  אין טעם להדביק את הילד לפני.

הרפס –  ממשפחת אבעבועות הרוח

ווירוס קורונה

מחלת הנשיקה

איידס

קורונה

אדמת

חזרת

פוליו

Responses