לוקח לקיבה 20 דקות מרגע שהתחלת לאכול כדי להעביר למוח את המסר: ‘מגיע אוכל’. כיון שממילא ידוע שמנגנוני הרעב והשובע שלנו אינם מתפקדים כראוי, קחי חצי שעה לביטחון.
את רוצה לאכול כמה שפחות במהלך זמן זה, על מנת שתוכלי ללמוד לזהות את הכמות הנכונה לגופך בזמן נתון.
בטיפ הקודם התחלנו לגעת קצת בהאטת קצב האכילה ע”י לעיסה במקום בליעה. עכשיו את יודעת שהמיקוד שלך בלעיסה חשוב במיוחד בתחילת הארוחה, כשאת רעבה ונוטה יותר לבלוע ולאכול מהר.
יש המון שיטות איך להאט את קצב האכילה בתחילת האכילה (זה הזמן בו אנחנו מלעיטים הכי הרבה).
צעד ראשון הוא: מודעות וידע. לפעמים הגוף רעב למשהו ספציפי, למרכיב תזונתי כזה או אחר כדי למלא את החסרים. ככל שתעבדי על פיתוח המודעות שלך, כך תתחדד היכולת שלך לזהות סוגי רעב שונים.
תתחילי דיאלוג עם הגוף שלך: כשאת מרגישה רעבה, תשאלי את הגוף מה הוא רוצה. לפעמים התשובה תהיה ברורה, לפעמים לא. כשאת מתחילה לשאול ושואלת בעקביות, תמצאי שלפעמים כשאת מושיטה יד לאכול משהו הגוף שלך אומר: ‘לא בא לי’. את תהיי במצבים בהם תשאלי ותחכי, והרעב יגדל ולגוף ייקח זמן לומר לך מה הוא צריך ורוצה, תוך שהוא דוחה את כל מה שאת מציעה לו.
לאט לאט תְפַתחי את היכולת להבחין בצורך המיידי של הגוף (מזון חם / קר, כבד / קל, וכדומה) כמו גם בין רעב פיזי לזה הרגשי.
תוכלי לאתר נפילות סוכר (יש להן מאפיינים די ברורים), מתי גופך צריך סידן או ברזל או חלבון.
תוכלי לעשות החלטה אם ומה לאכול כשהרעב הרגשי עולה, ותוכלי למצוא את הצרכים האמיתיים שנמצאים מאחורי הרעב הרגשי. את תדעי גם למלא את הצרכים הללו באופנים שונים.
כשתדעי להפריד בין הרעב הפיזי לרגשי, כשתדעי להבחין ולהבדיל בין הצרכים השונים שאת עונה עליהם באוכל, תוכלי להיות זו שמחזיקה במושכות של חייך.
הנושא הזה של אכילה / אי אכילה רגשית נדון בהרחבה בחלקים אחרים / נוספים באתר
