יש מי שחיים בחרדה כל הזמן.
כן, יש להם התקפים של החמרה,
אבל… החרדה שם כל הזמן.
אם את חיה בחרדה כל הזמן – רואים אותה עליך.
את חיוורת יחסית,
המבט שלך מנותק (את עסוקה פנימה, בקיום שלך)
את נמנעת מהחיים, ככל שאת יכולה,
גם אם את עובדת, “זה לא זה”
יתכן שיש לך הפרעת אכילה (אחת מהשלוש)
את ישנה המון או לא נרדמת בלי כדור שינה,
חיים חברתיים – אם יש, הם למראית עין.
את מקטינה את עצמך כל הזמן,
משתדלת שלא להיראות ולא להישמע.
את חווה רעד פנימי רוב הזמן.
לפעמים הוא נראה כלפי חוץ,
ובדרך כלל, אם מקשיבים היטב,
הוא נמצא בקולך.
בדרך כלל, את שקטה וקולך חלש,
אם את קולנית והיפרית – החרדה מעורבבת בכעס.
אם את במצב הזה כבר תקופה ארוכה,
ניתן לתאר אותך “כמו עלה נידף ברוח”
שקופה, חסרת נוכחות, חיוורת.
חיים בחרדה כל הזמן, מלווים גם בדיכאון,
וגם בתשישות,
כי את למעשה במצב STRESS מתמשך
שנובע מחיים מתמשכים בהישרדות (תחושת סכנה)
ומהתחושה שזה לעולם לא ייגמר,
עד המוות.
לכן,
יש הרבה התעסקות עם מוות.
מחשבות אובדניות,
כתיבה על מוות,
אפילו ניסיונות התאבדות.
את חייבת עזרה כדי לצאת מחרדה.
תעברי לדף טיפול בחיים בחרדה
ובואי לדבר על הדברים בקבוצות.
את חייבת תקשורת עם אחרים,
חייבת לדבר את הרגשות,
חייבת תמיכה.
הקלה תהיה מיד כשתתחילי.
אבל קחי בחשבון שזה תהליך ארוך,
זה יכול לקחת כמה חודשים,
כי זהו תהליך, שנעשה בשלבים.
הוא תלוי גם בכמה זמן את במצב הזה
וגם בכמה עמוק, נואש או אובדני מצבך.
