חזרה אל הרחם

הזמן והמקום שמתחברים לביטחון זה תקופת העוברות, ברחם. למה רחם? כי ברחם היית עטופה, מוגנת בתוך הנוזל, שומעת כל הזמן את קול הלב של אימך, וגם את קול מעיה – היא כל הזמן הייתה שם! היה לך מזון, היה לך חם ולא היית לבד, אפילו לרגע. מרגע שיצאת מהרחם הביטחון הזה נגמר!! עכשיו את צריכה לשחזר מצב דומה ככל שניתן.

סביבה תומכת זה משהו שאנשים לא תמיד מכירים. מעולם לא הייתה לך? לא באמת… עם זאת, הגוף כן זוכר. הוא זוכר הכל! את הדברים שנתנו לו בטחון כמו גם את הדברים שפגעו בו, בך. הדרך היחידה שלי להעביר לך את המקום הבטוח הוא לשלוח אותך להתבונן בחייך:

כשאת עצובה, נפגעת, נעלבת. כשאת מרגישה שהקרקע לא יציבה, שאת לא נאהבת, שאת לבד ובודדה,  מה את עושה?
איך את ישנה? אני מהמרת על תנוחה עוברית או על הבטן.
איך את יושבת? אני מהמרת על התכנסות מתחת לשמיכה על ספה –  כמו מחבקת את עצמך
מה את אוכלת? אני מהמרת על משהו חם / מתוק / מנחם / מזכיר את אימא
לא מצליחה לראות את זה בעצמך? התבונני בילדים כשהם נעלבים או פגועים.

אצל ילדים זה בולט מאוד כי הם גם מחפשים מגע. כשהם לא חושבים שהם יכולים לקבל חיבוק או ליטוף הם נוטים להטיח את  עצמם או להכות. אז בפעם הבאה שאת מרגישה כך, לפני שאת מענישה את עצמך עם אוכל או סיגריה, לפני שאת מפתחת ריב עם מישהו, כנסי לאמבט חם עם קצף או בשמים או שמנים או מלחים ותשקעי בו, או  קחי שמיכה, עטפי בה את גבך והדקי אותה ככל שאת יכולה.

זו הדרך שלך לתת לעצמך את התחושה הזאת, המחבקת, זו ששומרת לך את הגב ונותנת לך תחושה חזקה יותר של ביטחון. את יכולה להעצים את זה עם בקבוק חם (כן, ההוא מגומי, כמו של פעם) רק תעטפי אותו במגבת רכה כדי שהתחושה תהיה נעימה ומלטפת.

קור הוא תחושה שמתחברת עם בדידות. שימי לב שכשאת מרגישה בדידות קר לך, את רעבה, את רוצה תמיכה לגופך, וסוגרת את איזור הבטן והחזה. הגוף מחפש רחם.

אז כנסי לפורום וכתבי: ‘הרגשתי לבד’ והרחיבי: איזו עזרה את רוצה לקבל? האם את זקוקה לשיחה? למילה טובה? לאחר שיצרת קשר אישי יותר עם חברותייך בענקית, את יכולה לבקש שיחת טלפון, אם מי מחברותייך בענקית גרה בעיר מגוריך, את יכולה לבקש חיבוק או פגישה ‘על כוס קפה’. ככל שתצליחי ליצור לעצמך רחם כשאת צריכה, כך תגדילי את היכולת שלך להתמודד רגשית עם רגעי משבר וחוויות לא נעימות