כבר הבנת שכל התנגדות היא התנגדות מבפנים, נכון? כל מחלה, תאונה יש להן סיבה. למדי לקרוא את ההתנגדויות שבאות מתוכך.
כואב לך הגרון? – את כועסת ולא מצליחה לתקשר את הכעס.
את משתעלת – זה בוער בתוכך לצאת החוצה – מה את צריכה לומר? למי?
יש לך טחורים כואבים ומדממים – את כועסת על משהו שקשור לעברך ומתקשה מאוד לשחרר את הפסולת. שחררי, לכי קדימה!
נפגעת בכף הרגל או בקרסול – התת מודע שלך מנסה לעצור אותך מלהמשיך קדימה
הגב כואב – דאגה קיומית, כסף
וכך הלאה.
תביני מה עוצר אותך והרגיעי את התת מודע. העבירי לו מסר שאת מבינה מה הוא אומר וממשיכה בכל זאת, או את מבינה מה הוא אומר ומשנה כיוון או את מבינה מה הוא אומר ועוצרת כדי לטפל בבעיה. דברי עם גופך.
את דואגת על כסף ופתאום כספים שצריכים להגיע לא מגיעים, או שיש הוצאה לא צפויה. תירגעי והזכירי לעצמך לסמוך על היקום שידאג לך. את תופתעי איך הכסף שאת צריכה מגיע פתאום.
החלטת להפסיק ללוות כספים – היקום יציף אותך בהזדמנויות ובצרכים פתאומיים בהלוואה. היי נחושה ומצאי דרך להסתדר בלי. השפע שיציף אותך אח”כ יפתיע אותך.
יום אחד החלטתי לטפל בבעיית האיחורים הכרוניים שלי. נקטתי בדרך הכי פשוטה: התחלתי לצאת מהבית חצי שעה לפני. בפעם הראשונה היה חפץ חשוד ועיכבו את האוטובוס עד לפינוי שלו – איחרתי. בפעם השנייה, אגד לא הוציאו אוטובוס וחיכיתי 20 דקות לאוטובוס הבא – איחרתי. בפעם השלישית הייתה תאונת דרכים גדולה ועיכבו את האוטובוס עד לפינוי הכביש והפקק – איחרתי. בנקודה הזו שאלתי את עצמי: למה את לא רוצה להגיע? מעולם לא באמת עצרתי לענות על השאלה, אבל הפסקתי לאחר. גם אם יצאתי באיחור, הכבישים היו פתוחים, תפסתי טרמפ טוב והגעתי בזמן. כל מה שעשיתי זה שאלתי שאלה ששמה את האחריות עלי.
התבונני בכל מה שנדמה לך שעוצר אותך וקחי על זה אחריות כדי לאפשר לעצמך להתקדם לקראת מטרותייך. אין אף אשם, ורק את אחראית. היי אמיצה ונחושה
