זהו סיפור אודות ילד קטן בהודו, שהלך לבקר את הגורו, (איש זקן וחכם).
כשהגורו ישב והתבונן במשהו שהחזיק בידו. הילד ניגש והסתכל גם הוא, אלא שלא בדיוק הבין מהו הדבר שביד הזקן, ושאל את הגורו -“מה זה?”
“זה גולם” השיב הגורו “בתוך הגולם נמצא פרפר. בקרוב הגולם יתבקע והפרפר יצא”
“האם אני אוכל לקבל אותו?” שאל הילד.
“כן” השיב הגורו, “אבל עליך להבטיח לי שכאשר הגולם יתבקע והפרפר יתחיל לצאת ויכה בכנפיו כדי להשתחרר מהקליפה – אתה לא תעזור לו. חלילה לך לסייע לפרפר על ידי כך שתשבור את קליפת הגולם. עליך להניח לו לעשות זאת בעצמו.”
הילד הבטיח, לקח את הגולם והלך לביתו. בבית ישב והמשיך להתבונן בגולם. לאחר מספר ימים, ראה שמתחילה תנועה, הגולם נע וכאילו רעד, והנה נבקע בקצהו. בפנים היה פרפר עדין ויפה שניסה להיחלץ מתוך קליפת הגולם תוך שהוא מכה בכנפיו כנגד הגולם. התנועות שלו היו חלשות ולא נראה שמכות כנפיים הללו יוכלו לעשות את המלאכה הזו.
“כן” אמר הילד, “זאת עשיתי”.
והגורו אמר – “אינך מבין. כאשר הפרפר מתחיל לצאת מהגולם, הדרך היחידה שבה הוא יכול לחזק את כנפיו היא בכך שמכה בהם לעבר הקליפה. הוא מכה לעבר הקליפה ומכה שוב ושוב ואז מצמיח ומחזק את שרירי הכנפיים שלו. כאשר אתה עזרת לו בכך שעשית זאת במקומו, מנעת ממנו לגדול ולפתח שרירי כנפיים. זו הסיבה שהפרפר נפל לאדמה ומת.
זהו סיפור שכל הורה ומחנך צריך לזכור.
להגיש לילד או לילדה את כל צורכיהם, לעשות במקומם, למלא אחר תשוקותיהם – אלו דברים שעלולים להחליש את יכולת ההתפתחות של אותם “שרירים”. בבוא העת לא תעמוד להם היכולת לפעול נכון לכשיצטרכו להשתמש בחשיבה משלהם, במעוף, בלקיחת אחריות על עצמם כפי שיידרש מהם כאנשים וכבוגרים.
