אימא היא הדמות הראשונית והמרכזית והמשפיעה ביותר בחיי כל אחד.
אין זה משנה אם פגשת אותה, אם תיפקדה או לא.
אצל אימא נוצרת ובתוכה חיית עד שנולדת.
גם אם נמסרת עם לידתך, מי שהרתה אותך היא תמיד החיבור הראשון שלך עם אנשים, אהבה, העולם, ולכן היא תשפיע עליך ברבדים המאוד עמוקים שלך.
נדבר במקום אחר על החשיבות הרבה של תקופת העוברות בעיצוב עולמך הרגשי בעולם, וביצירת פרדיגמות והטבעות שיובילו אותך לאורך החיים.
כרגע מה שחשוב זה להבין שאת חווה את אימא שלך דרך ההורמונים בגופה, את קולטת אותה טלפטית ולכן את למעשה בסימביוזה מלאה איתה וחיה איתה את חייה. זה בטוח קורה בזמן היותר ברחם, זה ממשיך גם אחרי הלידה. לכן, מי שחושבים שהוצאת ילד מחזקת אימו מיד עם הלידה אינה בעייתית "כי הוא לא זוכר", טועה. הגוף זוכר הכל! ילד שנלקח מאימו נושא בתוכו חוויה של נטישה.
החיבור העמוק הזה קיים כמובן גם בינך האימא לבין הילדים שהרית וגידלת ברחמך.
אם את אימא מאמצת, אל דאגה, את אימא מספיק טובה ומחוברת. מה שחשוב שתזכרי, זה שבילד שלך מוטבעת מי שילדה אותו – לטוב ולרע… זה אומר שיהיו לילד שלך מחשבות ורגשות שנובעים מתקופה זו בחייו הארציים, ויש בתוכו חוויית נטישה מאוד מאוד ראשונית ויש החלטות חיים שהוא מביא איתו מתקופת העוברות הזו. לפעמים מיותר לחפש בעיות בהורות שלך, כי זה לא משם. איך תדעי? לאט לאט… כנסי לפורום שעוסק בהורות ושאלי שאלות. תמיד תצייני שאת מאמצת כדי שלא אפספס את זה. עם הזמן את תלמדי להפריד.
מה עוד נותר לנו לומר על אימא בשלב הזה?
זו האהבה הראשונה שלך ולכן הבסיס לכל אהבה אחרת. אם עברת חוויות קשות את לוקחת אותן לחיים כ"ככה זה אהבה" ולכן התיקון חייב להיות ברמת הילדה הפנימית והתת מודע. כל ניסיון לפתור מערכות יחסים פוגעות דרך השכל מיותר בהחלט ונדון לכישלון. בחירות לא נכונות יכולות לנבוע גם מחוויות מאוחרות יותר, אבל זה ראשוני פחות ומודע יותר ולכן קל יותר לגעת שם.
אם אימך אינה בחיים, עדיין ניתן לעבוד על מערכת היחסים איתה. אם יש לך 'מטען כבד' מול אימא, חשוב מאוד לפנות לו זמן. זה לא חייב להיות הדבר הראשון שאת עובדת עליו, אבל דעי שכל יחסייך מושפעים ממערכת חשובה זו.