מכירה את הרגעים הנוראים הללו בהם יוצאת מתוכך אותה דמות איומה ונוראית?
הכעס גועש ומציף אותך, אולי תסכול, אולי פחד גם?
והפה שלך מוציא מילים ומשפטים שעומדים בניגוד מוחלט למה שנכון לך לומר,
והיד לפעמים מתעופפת (או לפחות רוצה להתעופף) לאיזה "פליק" שישר מתחבר לך להורים מכים או להתעללות בילדים…
מי זאת המפלצת? למה היא שם?
והכי חשוב!! איך מנטרלים אותה?
בכל אחד ואחת מאיתנו יש ילדים פנימיים חבויים.
ילדים אלו נוצרו באותן נקודות בילדותנו בהן לא קיבלנו מענה לצרכינו.
ילד שלא מקבל מענה, חווה חוויה שלילית שבמקרים רבים אינו יכול להכילה.
חוסר אונים הוא חוויה שכיחה מאוד במקרים אלו.
שני מצבים יעוררו את חוסר האונים, את המצוקה הנוראית של הילדה הפנימית שלך:
1. הילד שלך עושה משהו שנוגע בדיוק המקום הכואב והמפחיד של הילדה הפנימית
2. כשאת בעומס / לחץ מסיבות אחרות והילד שלך מכביד עליך בחוסר שיתוף פעולה.
איך מנטרלים?
1. במודעות, כשאת בלחץ – הימנעי מעימות עם הילדים.
2. את קולטת שאת בהתפרצות? – תחתכי! פשוט תנתקי מגע ולכי לחדר אחר.
3. התרחקת? את לבד? עכשיו מתחילה העבודה!!
עבודה?
כמובן!! צריך לרפא את הילדה הפנימית שעלתה.
10 שנים אצל פסיכולוג?
חחח לא!
אז מה עושים?
קחי כמה נשימות והירגעי: נשימה שקטה וארוכה, הורידי דופק לקצב רגיל וקחי פסק זמן.
עלו רגשות אשמה? – הפטנט הפולני לא מועיל כאן! תפטרי אותם! (את רגשות האשמה)
תחשבי על המקרה ועשי מעין ספירת מלאי:
מה קרה לפני?
אילו רגשות התעוררו בך?
מה הילד עשה? – מה היה הטריגר להתפרצות?
איזה רגש עלה שם?
המפתח: אנחנו מגיבים רק לדברים שהם שלנו.
הילדים שלך הם טריגר.
הילד שמכעיס אותך יותר, זה שאת פחות מסתדרת איתו – הוא זה שדומה לך.
יותר מזה…
הוא הילד שיש בו יותר מאותן תכונות שאת לא אוהבת בעצמך
הוא הילד שמשקף לך את הפחדים שלך, את המקומות שגרמו לך סבל בילדותך.
התרגזת בגלל שהתעורר בך משהו שלך.
עכשיו, כשאת כבר יודעת שזה לא קשור לילד,
תתבונני במה שהילד עשה או אמר או סרב לעשות
ותשאלי את עצמך: מה הילד באמת רוצה?
מה המסר שהוא מעביר?
דוגמא:
אימא לא מצליחה להעיר את הבת שלה בבוקר ולכן הבת מאחרת לגן והאם לעבודה.
סיבה טובה לכעס?
יש מי שאומרים: "הילדה עושה דווקא!"
אבל ילדים לעולם לא עושים "דווקא"
ילדים תמיד עושים את מה שהם עושים כדי לקבל מענה לצורך!
אימא אחת, בתרגיל דמיון מודרך בו החליפה עם הבת שלה תפקידים גילתה להפתעתה,
שהבת שלה לא קמה כי…
היא פשוט עייפה!!
אז במקום להתרגז, צריך לשים לב לשעות שינה נכונות יותר של הילדה.
אולי צריך לחשוב על תזונה אחרת,
אולי להשכיבה מוקדם יותר עם תשומת לב רבה יותר (למרות עייפות של סוף היום)
ולפעמים…
לפעמים צריך לבדוק מה קורה בגן (או בביה"ס)
אולי קרה שם משהו שגורם לילד/ה לא לרצות ללכת?
בפעם הבאה כשאת מתרגזת על הילד/ה שלך,
תחתכי ותתרחקי
תבדקי למה התרגזת
תאתרי את הצורך האמיתי של הילד שלך
ורק אז תבחרי את הדרך הנכונה שלך להגיב ולטפל בבעיה שעלתה.