נדיר לראות גירושין ברוח טובה ובנדיבות. רוב הזוגות, בארץ לפחות, מתגרשים בריב, במלחמה, מונעים ע”י כעס, פחד,  נקמה והמון פינקסנות.

בכל פעם מחדש אני תוהה.
אנשים מתחתנים כי הם מאוהבים, או לפחות כי הם חושבים שיהיו להם חיים טובים יחד.
אנשים מתחתנים כדי להקים משפחה עם אדם שנמצא מתאים לתפקיד, והם מקימים אותה.  והילדים הם כי הכי בשבילם.

איכשהו,  אנשים מגיעים לגירושין תוך כדי שהם שוכחים הכל. הם פוגעים זה בזה, הם פוגעים בילדים, וגרוע מזה, הם משתמשים בילדים כדי לפגוע אחד בשני.
גברים לא רוצים לתת “לה”  מזונות, ושוכחים שהמזונות זה לילדים שלהם. הם נותנים לאישה לצנוח ברמת חיים, ושוכחים שזה גם מוריד את רמת החיים של הילדים, וגם פוגע בחוסן הרגשי של האישה ובכך ביכולת שלה להיות שם עבור הילדים.

נשים לעומת זאת מנסות לקחת כמה שיותר מזונות, ממש לרמה שבה גברים לא מסוגלים להחזיק את עצמם. פגיעה בערך העצמי של הגבר,  פגיעה בביטחון הכלכלי שלו, מריבות על ביקורים –  כל אלו פוגעים במה שהוא יכול להביא לאבהות שלו.
הנפגעים העיקריים מהפגיעה שלך בגבר שהוא אבי ילדייך, הם הילדים.

אז תעשי טובה לעצמך ולילדים.
זה הגבר שפעם אהבת. זה הגבר שבחרת שיהיה אבי ילדייך. זה הגבר שימשיך להיות אבא שלהם כל עוד הם חיים.

כן, אנשים מתגרשים מסיבות שונות, טוב להם יחד היא לא אחת מהן.
בואי נטפל בקשיים אחד אחד, לטובת כל הצדדים המעורבים. במיוחד לטובת הילדים!
כדי שהם יהיו מאושרים, הם צריכים גם אימא מאושרת וגם אבא מאושר.