עדיין כותבת למגירה….

הבלוג הזה נפתח כדי לתת לי פינה לשחרר את הרהוריי.

יש משהו נוח בבלוג שאף אחד לא קורא.

מין יומן אישי שאפשר לכתוב בו ממש הכל.

“ענקית” מונחת על המדף.

אני כותבת חומרים תוך שאני עסוקה בלמידה ובהתפתחות.

הופעל עלי לחץ להפחית במחיר,

אבל אני יודעת כמה עבודה תידרש כדי שהתכנית תעבוד כמו שמתוכנן.

1,800 זה המינימום שבמינימום…

החלטתי לחכות.

הזמן המתאים יגיע והתכנית תפרוץ בענק.

ובינתיים,

הקורס של ברייר ממלא את זמני ומסעיר את רוחי.

אני עוברת הרבה תנודות רגשיות לאורכו ומתגבשת.

הדרך ברורה, המטרה גם.

כרגע אני מתמקדת באיזה קיר בלתי נראה שלא מאפשר לכסף להגיע אלי.

אני מאמינה שבעשייה נמרצת ומתמידה הקיר ייפול.

שבוע המטפלים בדרך.

המלל עוד לא מגובש.

אפילו לא הנושא שהו אני מתמקדת.

ההתלבטות היא בין הורות למפת חשיבה.

בתוכי אני נזרקת מהאחד לשני…

קצר היום 🙂

Responses