מתקרבת למטרה והבטן מפרפרת

עוד שבוע עבר, ראש השנה כבר במרחק שבועיים

היום העליתי סרטון עם קצת הסבר על ענקית,

זאת לאחר שהיו כמה פניות בהודעות הפרטיות שהעלו שאלות.

כמות הלייקים בדף הפייסבוק עולה בהתמדה, ומהר.

זה מעודד,  ועם זאת אני זהירה.

החומרים בפייס הם נעימים וקלילים,

והחומרים באתר הם בעלי אופי כבד יותר, טיפולי יותר.

עדיין אי אפשר לדעת איך ענקית תתפתח.

אחרי סוכות,  בעוד שבוע בערך,

אזמין קבוצת נשים לבדוק את האתר בכתובתו הזמנית.

מה יהיה?  מה הן יגידו?

האם סוסקה יסיימו את המשימה עד אז?  

זה היה צריך להיות מוכן לפני ראש השנה…

הבשורה המשמחת היא שאני מצלמת יותר.

אני גם מקליטה מדיטציות

עם זאת, השאלונים –  יש שם הרבה עבודה! 

אחרי הגדרה של מעל 800 שדות, אני דיי שבעה מהם.

אל תדאגי,  זה חשוב מכדי להזניח לחלוטין.

רק לוקחת מדי פעם הפוגות,  לוקחת אוויר,  מחדשת כוחות.

 

וברמה האישית?

המצב של אבא,  הקושי של אימא,  העיכובים בהעלאת ענקית

כל אלו דיי הכבידו עלי בשבועות האחרונים

והמשקל שוב עלה.

לפני כמה ימים התחלתי לנער את עצמי.

מקפידה על תוספי מזון, שמפחיתים את הצורך במתוק,

מתרגלת תרגילי נשימה ומדיטציה, שגם הם עוזרים  (כשעה עד שעה וחצי בבוקר)

עולה כל יום על מכשיר הרטט ל- 4-8 דקות, שמשחרר את הגב,  מחזק את הרגליים

ומזרז את חילוף החומרים ב-  10-15%

(כמו פעילות גופנית אירובית קבועה כמו הליכה של חצי שעה 5 פעמים בשבוע….)

אני מקפידה לאכול ירקות ואוכל מזין יותר,  גם אם ההתעסקות במטבח לוקחת לי זמן וכוחות

והיום התחלתי משהו חדש.

התחלתי לתרגל הליכה,  כמו זאת שאני מלמדת.

לפני שנה ו- 10 חודשים עברתי תאונה שפגעה בגב,  בברך וגרמה לזעזוע מוח.

הנזק שנותר הוא בברך. עוד 10 ימים אני הולכת למומחה כדי לאבחן את הנזק.

בינתיים אני הולכת כבר כמעט שנתיים עם מקל,

פחות בתנועה,  מתקשה לקום –  הפחית עוד יותר את יכולת ההליכה שלי,

ותרם הרבה לעלייה במשקל.

החלטתי לבנות את ההליכה מחדש –  היום עשיתי צעדה ראשונה

קצרה.  אבל ארוכה ממה שאני בדרך כלל הולכת.

היה קשה.  כיוון אחד היה סביר, החזרה פחות.

מחר שוב.

כשיהיה קל, אגדיל את המרחק

הטיפול הממוקד בעצמי גוזל זמן וכוחות מצד אחד,

וגם עוזר לי לפרוץ  דרך המחסומים בדרך להגשמת ענקית.

 

הרהורים פנימיים.

אני חיה כל הזמן בקונפליקטים נצחיים.

יש את איך שאני מרגישה עם עצמי,  מי שאני באמת.

יש את מה שהעולם סביבי רוצה ממני, ואיך שהעולם תופס אותי.

יש את הקלות בה אני מעבירה את המסרים שלי בשיחה,

ויש את המודעות לפרטים כשאני מקליטה או מצלמת.

למשל:  מעולם לא שמתי לב כמה אֶאֶאֶאֶ יש לי בין המילים.

בשיחה זה לא נורא,  בהקלטה –  זה עוזר לי לקצר את הווידאו…

יש את החלק שבי שיודע להתענג על משחק, סרט, שינה מאוחרת

ואת החלק שאוהב לשבת על כוס קפה ושיחה טובה,

ועוד יותר על ארוחה פשוטה ושיחה מעמיקה עוד יותר

ויש את הסיפוק שממלא אותי לאחר שיחת טלפון בה הצלחתי לעזור למישהי ליצור שינוי.

מצד שני,

יש את נאוה שחושבת בגדול,  בענק,

זו שרוצה לשנות את העולם,  זו שרוצה הכרה ציבורית,

זו ששופעת רעיונות, חלקם עסקיים,

זו שנלחמת במערכות ובונה את המציאות שלה כמו שבא לה

והכל בהתלהבות,  מסתערת על המטרה בכל העוצמה.

יש את נאוה שרוצה לשבת ליד אבא ולהוביל אותו לשיקום מקסימלי ולחיים שמחים

זו שרוצה לשחרר את אימא כדי שיהיו לה קצת חיים שהיא צריכה,

ויש את זו שכואבת ולפעמים כועסת על כל אלו שסרבו לתת לו ללכת.

יש את נאוה האימא החובקת שרוצה להוביל את הבן שלה לחיים יוצרים ומאושרים

ויש את זו שמשחררת אותו לעשות את כל הטעויות שלו.

יש את נאוה שרוצה לקחת כל אחת מהגולשות בענקית, להכניס אל רחמה 

ולקחת אותה למסע השינוי מוגנת ולא לבד.

ויש את נאוה שמתפללת כל הזמן להצליח למלא את ענקית בכל מה שדרוש לך

כדי שבלי קשר לכמות הגולשות באתר,  תרגישי מוגנת כל הזמן.

כמה אנרגיה מתבזבזת על הניסיון לגשר בין כל החלקים שמושכים לכל הכיוונים.

אני רחוקה מלהיות מושלמת,

יש בי פחדים, תיסכולים, עצלנות ומחדלים נוספים,  כמו בכל אחד אחר.

כמעט שנתיים וחצי אני בונה את ענקית.

אני קרובה לקו הסיום (הוא קו ההתחלה) ומתקשה להאמין שזה כבר כאן.

ולכל אורך הדרך יש את הדיאלוג הפנימי:

לשתף אותך בכל הקשיים? הפחדים? הבלבלול?  הייאוש?

או שזה חלק שאסור להראותו לעולם  (כך חינכו אותי)

אני משתפת בחלק,  הרבה פעמים כאשר אני כבר בדרך למעלה,  קדימה.

כשנכיר טוב יותר,אם תרשי לי להיות שם בשבילך,

גם כשאני עוברת דברים קשים,  אני מבטיחה לשתף אותך יותר

נפגש בקרוב

Responses