הגוף שלי פשוט נפלא!

הגוף הנפלא הזה נושא כל כך הרבה,  ועם זאת,  הוא כל כך משתף איתי פעולה שזה עונג אמיתי.

כזכור,  יצאתי למסע שבסופו משקלי חייב לרדת.

התנאים לתהליך:  בלי דיאטה!!

אז שוחחתי איתו,  עם הגוף שלי וביקשתי את עזרתו.

ה”מחלה שלי”  היא:  שוקולד.

מכורה לו כמו ג’נקי חסר תקנה

וגם אלרגית אליו  –  מצב שקורה כשאנחנו מעמיסים על הגוף חומר מסויים בכמות ובאינטנסיביות.

כמה מכורה?

בשיא שלי נהגתי לאכול קילו שוקולד בכל יום

כמה זה קילו? –  10 חבילות.

עד היום אני יכולה לחסל קופסת ממרחית ביום אחד.

אז ממה אני מתפעלת כל כך?

חחח  אני כל פעם מתפעלת מגופי מחדש…

פעם אמרתי לו לגוף:  אני אתן לך כמה שוקולד שאתה רוצה,

ואני מבקשת שתוותר עליו.

אחרי חצי שנה של זלילות בלי גבולות,

יום אחד רציתי לאכול שוקולד והייתה לי בחילה.

שנה לא נגעתי בשוקולד.

כדי לעזור לגופי,  נמנעתי גם מעוגיות חומות,  וופלים בטעם שוקולד,

ארטיקים (כי אני אוהבת רק את המצופים שוקולד)

וגלידה צ’יפ וניל (שהיא אחת האהובות עלי)

אחרי שנה היה שם געגוע.

זה התחיל עם פסק זמן מדי פעם ו…

מכורים כמו מכורים –  זה חזר מהר מאוד…

אז מה קרה עכשיו?

לפני כשבועיים הודעתי שאני ארד לאט ואני לא ממהרת

אבל…

אני מתכוונת  להפחית 10 ק”ג מהר כי אני חייבת לעזור לגוף ולרדת מתחת ל-  180 שממש לא עושים לי טוב.

כזכור, עברתי חורף קשה והתאוששתי לאט…

עם המשקל המכובד של מעל 180 ק”ג  גם הופיעו תופעות שונות מפחידות למדי.

לקח לי הרבה זמן ובסוף קבעתי עם הרופאה,  לקחתי פתקים לבדיקות כלליות,  ואפילו מצאתי את הזמן לעשות אותן.

בדיקות זה סיפור…

זה צום ארוך  (14 שעות בדרך כלל)  ובעיקר,  זה לקום מוקדם בבוקר.

אני מגיעה לבדיקות על סף בכי כי הגוף רעב  ואסור לי להיות רעבה…

זו תמיד חוויה לא נעימה כי כל עיכוב או קושי  מרגיש כמו סוף העולם.

ואז אני אוכלת ואני בסדר.

אז קודם כל קיבלתי תוצאות של הבדיקות ו…

לא היו לי בדיקות כל כך טובות כבר 20 שנה…

אחרי 20 שנות אנמיה,  ההמוגלובין שלי עלה מעל 12

כולסטרול וטריגליצרידים  יושבים במקום טוב באמצע הסקלה

אפילו ה-  TSH  זז מהגבול  (לפני שנתיים הוא לא היה תקין)

אפילו הסוכר יושב על ערך בטוח בטווח ה-  80+

זהו הישג מכובד מאוד עם 180 ק”ג שהם ללא ספק גורם סיכון רציני לסוכרת,  בעיות לב וכדומה.

ועדיין,  לא זו הסיבה להתפעלות שלי…

זוכרים?  בלי דיאטה!!

שיניתי קצת את התזונה  שלי בשבועיים האחרונים 

אבל כשעולה הצורך,  אני מתלבשת על ממרחית או מתפנקת באחד מהתענוגות השוקולדיים האחרים שלי.

אתמול הייתי בקניות

קניתי ממרחית.

החלטתי לקנות אחת  (לפני שבועיים חיסלתי 2  מחמישי בלילה עד מוצ”ש)

אכלתם פעם שוקולד מבלי להרגיש את מתיקותו?

אל תטעו…  אכלתי…  הרבה…

אבל טעם שומני דיי מגעיל,  ועכשיו יש לי כמעט  בחילה.

הגוף שלי דוחה את הדבר…

בפעם הבאה שאחזיק בידי ממרחית אני אזכור את הטעם.

לא סיימתי את הקופסא,  אבל לכל אורך האכילה חשבתי שאני רוצה לזרוק אותה.

זה הדבר האחרון שעובר לי בראש כשאני אוכלת שוקולד.

עם ממרחית,  לרוב אני חושבת:  “חבל שקניתי רק אחת”

הגוף הנפלא שלי רוצה לשחרר את מסת המשקל

ונענה לבקשתי הרבה יותר מהר ממה שצפיתי –  נפלא!!

השנה הזאת הולכת להיות מהפך,

בחיים שלי,  ובחיי אותן נשים שתצטרפנה ל”לרדת בענק”

הן הולכות ללמוד איך לדבר עם הגוף ולהשיג ממנו את שיתוף הפעולה שדרוש.

תודה לך גופי הנפלא,

אני בטוחה שנמשיך עם שיתוף הפעולה הנפלא הזה.

הרזיה –  זה מתחיל להיות רעיון מעשי.

באהבה רבה,

נאוה

Responses