ב’ זה אוהל
יוסי עובד על שינוי האתר ואני על שינוי המדינה והעיר שלי, וכהרגלי על שינוי התפיסה של האנשים סביבי.
ימים בהם אני נמצאת במאהל או מנהלת מו”מ עם העיריה והמשטרה על ציוד, ניהול הפגנות או שמירה על בטחון יושבי המאהל והאכלתם. לצד זה, אני נמצאת במאהל מדי ערב לקיום ישיבות ולשיחות עם הנוער, החד הוריות ושאר מבקרים.
העומס אדיר גם לאדם רגיל. עבורי זה הרבה מעל ומעבר ליכולות, במיוחד כיון שבשבועיים הראשונים גם לא ישנתי טוב, ואני עדיין לא אוכלת מסודר. זוכרות שסיפרתי לכן, ב- 10 בדצמבר 2010 החלקתי על רצפה רטובה. הייתה לי פגיעה קשה בברך, פגיעת גב (שרירים בעיקר) וזעזוע מוח (נפלתי על הפנים, האף). מאז התאונה הייתי מאוד מוגבלת בתנועה. חודשים לקח לי להפסיק לפחד ללכת, כלים וכביסות הושארו למנקה, עליתי במשקל, גם מחוסר פעילות והרגשתי איך שריריי נחלשים מחוסר תנועה, אבל חוסר היציבות על הרגל וחולשת הגב היוו הפרעה של ממש. בחודשים הראשונים הלכתי עם מקל גם בבית, אח”כ רק בחוץ ואחרי כחצי שנה, התחלתי “לשכוח” אותו או לוותר עליו ככל שיכולתי. אחרי שבוע חזרתי למקל לאחר שכמעט נפלתי, היו ימים שהקפדתי בגלל כאבים.
עם התחלת הפעילות במאהל, היינו על הדשא ופחדתי למעוד עם המקל שייתקל בדשא או בקרקע הלא ישרה. מצאתי את עצמי הולכת ועומדת ומתפקדת שעות ארוכות. בתוך כמה ימים כאב לי כל הגוף, כאילו חבטו בו ימים. לנוח? כמובן… אלא שיש דברים שלא ניתן לעצור באמצע. תכננו צעדה והקמת עיר אוהלים… צריך לסדר הכל! אז המשכתי למשוך. אחרי עוד כמה ימים מצאתי את עצמי שוכבת במיטה עם כאבים נוראיים בברך הפגועה, כאבים שהפריעו לי להירדם ואפילו העירו אותי בלילה. חזרתי לחיים צמודים עם המקל, הקפדתי לשבת רוב הזמן והתחלתי להקפיד על שעות שינה. עברה בי המחשבה לעצור, להפסיק. לתת לאחרים לנהל את המאבק הצודק הזה. מחשבה לטווח רחוק הביאה אותי להחלטה אחרת. הפעילות הזאת מפעילה לי את השרירים שהוזנחו זמן רב (כל המדור על תנועה מדבר על חשיבות התנועה ואני הזנחתי את זה לאחר התאונה) הפעילות במאהל גורמת לי להפעיל את השרירים הרבה מעבר לרגיל. כמובן שהם כואבים, אבל אם אמשיך לנוע, הכאבים יפחתו והשרירים יתחזקו ובסופו של יום זהיועיל לי לבריאות.
הכאבים הכלליים בגוף נרגעו (שינה מרובה ומגנזיום+חומצה מאלית הועילו הרבה) ונשארה רק ברך ימין. נראה שהפגיעה בברך חמורה ממה שחשבתי… איבדתי את התחושה בברך וכשזה התחיל לעבור היו שם כאבים חזקים, אבל הפעילות הרבה מיקדה את הבעיות בקריסות של הברך ובחיכוך עצמות (אוף כמה שזה כואב). אני שוב צמודה למקל ומקפידה על ישיבה, מנוחה בשכיבה עם כרית מתחת לרגל ועל תרגילים שאמורים לשקם את המפרק ולשקם את הסחוס.
אין ספק שתחושת העשייה תורמת לי המון ומסייעת ליכולת שלי להתמודד עם הכאבים והעייפות.
הלוגו כמעט מוכן, והשבוע יוסי עובר לעבוד על עיצוב האתר. רגע לפני, אני רוצה להראות לך איך הוא נראה לאחר עבודתה של הגרפיקאית הראשונה:
הלוגו כבר שונה, הצבעים גם.
אני סקרנית מאוד לראות את האנרגיה משתנה כאן…
עוד מעט קט וגם אתן כאן בפנים, קוראות כותבות ונהנות מהאווירה החדשה.
בימים הקרובים אני צריכה לכנס את עצמי חזרה לענקית כדי שתוכלו להתחיל להגיע לכאן עוד לפני החגים, כדי שהערכות יהיו מוכנות כך שניתן יהיה להביא בריאות כמתנה לשנה החדשה.
נתראה בקרוב 🙂
Responses