לטבור שלי מחוברים 3 ילדים. ילדתי רק אחד

כאימא רוחנית בעולם,  היו לי לאורך חיי 3 ילדים שהיו מחוברים לי לטבור.

אחותי הקטנה הייתה הראשונה בהם.

הייתי אז ילדה בעצמי.

על הילד השני אני מנועה מלדבר

את השלישי ילדתי.

3 ילדים רוחניים שמנהלים כל חייהם סוג של מלחמה.

3 ילדים שנאחזים בכל כוחם בעולם החומר שאליו נולדו

ועם זאת,  לא ממש יכולים לברוח ממי שהם באמת.

בגלל מי שאני,

הם ניהלו ומנהלים איתי סוג של מאבק.

בשנים האחרונות,  בעקבות בקשה של הבן שלי  (ילד אור #3),

חידשתי קשר עם אחותי הקטנה  (ילדת אור  #1).

אילו היא ידעה כמה אהבה יש לי והייתה לי אליה כל חייה,

אולי היא לא הייתה מתרחקת כל השנים הללו.

ואולי היא התרחקה בגלל שידעה.

אני נמצאת,  נוכחת.

מדי פעם אומרת מילה,  מתעניינת.

אולי היא פשוט בוגרת מספיק כדי להבין שאין מנוס מן האור.

אבל היא חוזרת,  מתקרבת טיפין טיפין.

זה מרגש אותי

זה כמו ילד שחוזר הביתה.

האם תישאר?

האם היא באמת תרשה לעצמה להתקרב ולהיות אהובה?

אחותי הקטנה,

אם הגעת לכאן ואת קוראת רשומה זו,

תני לעצמך להיות מוקפת באהבה ובאור

שם מקומך.

אנחנו אוהבים אותך מאוד –  גם אני וגם ילד האור #3

אנחנו כמהים לאמצך אל ליבנו,

אותך ואת המתוק הקטנצ’יק שכל כך מחובר גם הוא.

תודה!

תודה שחזרת אל חיי

Responses