לא הבטחתי לך גן של שושנים

הדרך מפחידה ומרגשת כאחד.

אני לוחמת אור ותיקה ומנוסה.  עברתי את זה הרבה פעמים.

עם זאת,  עבר זמן רב מאז שעמדתי על סיפה של קפיצה גדולה.

אני חושבת שאני עוברת את זה קל מבעבר,  את המדבר,  את הריק.

אני עושה את הפעולות,  משמיעה את הקולות  ומפתיעה את עצמי כל פעם מחדש.

אני הולכת אל הלא ידוע.

צועדת לשם בצעדי ענק,  בצעד בטוח ונחוש.

משהו בתוכי יודע,  וחלק אחר ממש בהיסטריה.

חלק שבי מרגיש כמעט בבית,  אחר בטוח שאני חולמת.

מדי פעם,  אני מוצפת פתאום.

אז אני מרגישה את הבדידות הזאת.

כשאני מוצפת,  אני רוצה לדון,  לחלוק,  

אני רוצה לעשות סדר וללכת קדימה וההצפה מקשה עלי לעשות זאת לבד.

היום זה השתחרר על שוקולד.

מחר  אני שוב על מזון בריא?

 

אני יודעת לתת לזה את הזמן –  לא ניתן לזרז את צמיחת התירס.

עם זאת,  אני כבר רוצה לראות איך זה נראה.

זה לא שסיימתי את העבודה הטכנית.

יש לי שאלונים להכין,  ואנשים לראות,  ולנהל מו”מ  ולסגור עסקאות.

יש לי כל כך הרבה דברים לעשות בעולם.

והעולם אינו מקל…

המון הוצאות לאחרונה,  

ובקרוב מאוד –  עוד הוצאות על הרכב.

יהונתן בועט –  השינוי גדול עליו.

מכשירי התקשורת מתעתעים בי,

הקשרים כל כך לא ברורים עדיין.

אני צריכה אנשים טובים ורציניים סביבי.

היום הזזתי את המחשב של יהונתן

שאלוהים יעזור לה!!  

היא לא מנקה איפה שהיא חושבת שאני לא רואה!!

אני עייפה.

אני לבדי.

והכל יסתדר כמו שרק אלוהים יודע לסדר את זה

Responses