השביל שלי למימוש חלום

הגיע רגע האמת

לפעמים נדמה לי הנה,  אני או-טו-טו מגיעה,
ואז אני מוצאת שביל חדש שלוקח אותי לגבהים ולנופים חדשים.
זה מה שקרה לי בדצמבר.

במצב של בלי גרוש על התחת,
פינקתי את עצמי בסדנא "win בחזקת win"  של פרשביז.
אני אוהבת לשחק.
כל כך אוהבת לשחק, שההורים שלי
השאירו אותי עוד שנה בגן כדי שאכנס לכיתה א' מוכנה יותר.
הייתי בסדר בבי"ס,  אבל שיחקתי בבובות עד גיל 15,
ואני עדיין  משחקת תמיד והרבה.  לא יכולה בלי…
אחרי 4 שעות של סדנא,
בלי גרוש על התחת,  אמרתי?
נרשמתי לסדנא עמוקה יותר –  יצאתי למסע…
אותה סדנא ראשונה של 4 שעות חשפה בפני מציאות
שלקחתי אותה כאתגר לתקופה הקרובה.
לזהות הזדמנויות,  להעיז,  ולהיפתח לשיתופי פעולה.

אני אחת מאותם אנשים,
שתמיד מרגישים צורך להעמיק וללמוד.
אז גיליתי שביל חדש וצללתי ללמידה ולעשייה חדשה.
הפכתי לציידת הזדמנויות ושיתופי פעולה.
עזרה לי העובדה שלא היה לי גרוש על התחת,
הדרך היחידה שלי להתקדם הייתה לקבל מאחרים ולעשות שתופי פעולה.

בהתחלה הלך קשה.
דפקתי על דלתות והן נותרו נעולות
ואז יום אחד זה קרה.
לבבות נפתחו,  הדלתות גם.
קיבלתי הזדמנויות, קיבלתי עזרה,
חקרתי,  עשיתי, התחלתי להעביר סדנאות משחקים עסקים,
וגיליתי שיש לי הרבה להציע כמאמנת עסקית.
הוספתי לענקית את קהילנט,
ואני על סף פריצה.

סף?
כן.  מרגישה שעוד צעד אחד והכל קורה.
מפחדת. מפחדת מהצלחה.  מפחדת מכישלון.
זה מצחיק,
כי אני רושמת כל כך הרבה נצחונות על הדרך.
אבל יש כל מיני נצחונות.
יש נצחונות  שהם משימות שבוצעו
יש נצחונות שהם למידה והתפתחות
ויש נצחונות שהם נצחונות פנימיים קטנים וגדולים.
הנצחון שאני עובדת לקראתו הוא דווקא במפגש שלי עם העולם.
הנצחון שאני עובדת לקראתו הוא פריצת גבולות שלי בעולם
הוא סוג של חזרה הביתה למקום שתמיד היה שלי,
אבל שאיכשהו אף פעם לא הייתי בו בגלגול הזה.
הניצחון הפעם הוא הכרה ציבורית גורפת
כזאת שבאה לידי ביטוי בעולם.

כתיבת תגובה