השביל שלי למימוש חלום

תסמונת טרום יומולדת 2013

תסמונת טרום יומולדת מוכרת מאוד באסטרולוגיה.

לרוב,  בחודש שלפני יום ההולדת יש מין הרגשה כללית פחות טובה,  מצב רוח ירוד.

אני מהאנשים שיותר רגישים לעניין,  וחווה את זה לפעמים תקופה ארוכה יותר מחודש.

השנה האחרונה הייתה עמוסה בהתמודדויות רגשיות עמוקות:

זה החל בתסכול כשהתחלתי להכניס בנות לאתר ביום ההולדת שלי שנה שעברה,  רק כדי לגלות שהאתר ששוקי בנה לי לא עובד,  מול הפחד לעצור את ההתקשרות איתו ולהישאר לבד.

בהסתכלות מסביב,  תגלי נשים ואנשים רבים שנשארים בזוגיות שכבר לא עובדת או במשרה שכבר לא מספקת את הצרכים שלהם,  רק כי הרע הקיים עדיף על הלא ידוע.

מערכת היחסים עם שוקי הגיעה לפיצוץ שבסופו שוקי החליט לא לעבוד איתי יותר.

הייתי בפאניקה ומיהרתי לקחת את סוסקה – למרות שאורית ויפעת התריעו וביקשו שאחפש עוד ושאבדוק יותר ושאגדיר דברים ברורים בחוזה.

ככל שניסיתי –  זה לא עבד!

העלויות היו גבוהות וציפיתי לשירות בהתאם.  WOW!  איזה שיעור!!

את הקשר עם סוסקה ניתקתי בעצמי,  ואם לקח לי שנה להיפרד משוקי, ההרפתקה עם סוסקה הסתיימה לאחר חצי שנה בלבד.   אני גם לוקחת את הזמן בחיפוש החדש,  ומהסיפור עם דני התאוששתי תוך שעות.

אחת לכמה ימים אני מחפשת את הפתרון במעגל נוסף,  חוקרת זוויות ראייה מעניינות נוספות שארצה לקחת אותן בחשבון בעתיד.

במקביל לכל בניית האתר ובניית הקהילה, התמודדתי עם האירועים סביב אבי,  אירועים שהחלו עם פרידה ממנו במאי – יוני 2012,  המשיכו עם החלטתו להישאר ומסתיימים בתמיכה באימא שלי כשהיא לצידו בבית החולים או במוסד סיעוד, כי כצפוי וכפי שהתרעתי, הוא נשאר סיעודי – אימא מתמודדת לבדה מול המערכות מצד אחד ומול אבא שלפעמים 'עושה שרירים' ומסרב לשתף פעולה – בהיותי כל כך רחוקה,  אני יכולה להציע בעיקר תמיכה רגשית ורוחנית,  רעיונות לפעולה ושיחות עם אבא כדי לטפח אצלו שיתוף פעולה עם אימא. בנוסף, יש לו מדי פעם משברים בריאותיים ששוב מניעים תהליכי פרידה.

באמצע  – יוני 2012 – עברנו דירה.

כל העומס הרגשי הזה מצליח להישאר מאוזן דרך שסתום הביטחון שלי:  המשקל והבריאות.

ואז…   אז מתקרבת היומולדת ולכל המשוואה הזאת נכנסת "תסמונת טרום יומולדת"  שהשנה היא ארוכהההה (חודשיים)  וקשה למדי. הנטייה שלי היא לכסות את הראש עם שמיכה ולהיעלם,  אלא שהפעם זו לא הייתה אופציה כי המשכתי לחפש עובדים ולראיין, ועשיתי עבודות שוטפות כמו הפייסבוק וכתיבה,  והתמקדתי במסע שלי שאני מקווה שתצטרפי אליו.

עם זאת, התסמונת השתלטה עלי בגלים של ייאוש, ופחד שלא אצליח, ותחושת מחדל וחוסר יכולת. ככה, מדי פעם היא הכתה בי בכל העוצמה.

זה מגיע כמו אגרוף בבטן –  ככה פתאום…  אני מתקפלת,  מזדקפת ומחפשת תשובות.  בעיקר לשאלה:  מה אני לא עושה?  מה אני יכולה לעשות עכשיו?  ואז אני עושה משהו ומקדמת את הדברים.  אני גם מזכירה לעצמי שיש תאריך סופי לכל התקופה:  יום ההולדת שלי שמתקרב במהירות. רק עוד 3 ימים…  והתקופה מסתיימת בחגיגה ובשינוי:

3 ימים במרכז:  ביקור אצל ההורים ומפגשים חברתיים ועסקיים

חוזרת מהחופשה לעבודה עם העוזרת האישית

ומי יודע?  אולי גם אסגור השבוע עם איש או אשת השיווק המיועד/ת?

זכרי שכל ירידה היא לצורך עלייה,  והיא גם עוזרת לאסוף תאוצה 🙂

 

כתיבת תגובה