השביל שלי למימוש חלום

אימא בת 76

איך שהזמן טס לו….

אימא שלי,  אשת ברזל מדהימה

כבר שנים היא סועדת את אבא שלי – אחרי ניתוחים, בגלל כאבים ובעיות כרוניות אחרות,

עם זאת, כבר חצי שנה שהיא סועדת אותו בבית חולים ובמוסד סיעודי.

מסוג החוויות שכולנו מתפללים שלא נגיע אליהן ושגם הקרובים לנו ידלגו.

לפני מעל 7 חודשים, בתחילת מאי, אבי היקר,  חודש לפני יום הולדתו, חודש לפני יום הנישואין שלהם

מצא עצמו בטיפול נמרץ,  מחוסר הכרה, מורדם ומונשם.

הוא עייף מן החיים כאן, הם היו עבורו רוויים בכאבים:  גב, ברכיים, כתפיים ועוד.

הוא עייף וביקש לעזוב.

כשאבא שלי עמד בפתח היציאה מן העולם, היא הייתה מוכנה להכל!

מוכנה לסעוד אותו כמו ויותר מבעבר.

הוא לקח אותה כמעט נערה,  בת 19 וחצי בלבד – רוב חייה היא איתו,  כל חייה  הבוגרים.

היום,  ביום הולדתה, היא קיבלה מינוי כאפוטרופוס על גופו.

הגרויסע מציעא מתנה.

יהונתן ואני החלטנו לפנק אותה והפתענו אותה בביקור –  היישר לבית החולים.

פטפטנו וצחקנו עם אבא.

הביקור שלי היה קצרצר כי שילבתי גם פגישה בתל אביב,

אבל זה זיכה את ההורים בזמן איכות עם יהונתן – קודם בבית החולים,

אחר-כך יהונתן עזר לסבתא להעלות את המדפסת מהרכב ולחבר אותה למחשב.

בתום הפגישה שלי  ישבנו לארוחה בקפה פולה בראשון לציון.

היא תכננה לחזור כרגיל הביתה, וקיבלה זיקוקים במקום.

מזל טוב לאימא שלי, שיהיו לה עוד שנים רבות בשמחה ובבריאות

כתיבת תגובה