השביל שלי למימוש חלום

צעדת המיליון

אין ספק שעשינו היסטוריה,  לפחות בכרמיאל.

לאחר שהיו לנו 400 איש בצעדה הראשונה,  לאחר שאספנו תוך שעתיים 30 איש למחאה של הרגע האחרון למרות שכמעט כל הקבועים היו חסרים, מצאנו עצמנו בצעדה השנייה רק עם 100 איש בהתחלה ועם כ-  250 בסיום.  השקענו הרבה מאמצים לגייס אנשים לצעדת המיליון,  מצדיקים את קיום הצעדה בעיר בכך שנוכל לגייס 500 לעומת האוטובוס האחד או מקסימום שניים לנוכל לשלוח לת"א או לחיפה. האופטימים בינינו קיוו ל- 1000 וחלמו על 1500.

איש לא באמת יודע כמה אנשים הגיעו אבל המספר הנמוך ביותר שמדברים עליו הוא 7,000.  שמעתי גם 10,000 ו-  14,000. מספרים כאלו מעולם לא נראו בכרמיאל!  אבל ההישג שלנו גדול עוד יותר…

ביום רביעי בלילה, לאחר שישבתי מעל שעתיים בתחנת המשטרה, כדי לתאם את פרטי הצעדה ולהבטיח כיסוי משטרתי מתאים, ישבנו במעגל עם דפני ליף שבאה לבקר במאהל,  כשאחד מחבריי סיפר בשמחה שיש לנו כוחות נוספים שבאים לצעוד איתנו:  אנשי הכפרים מסביב לכרמיאל:  סכנין,  עראבה,  מג'ד-אל-כרום, דיר-אל-אסד, בענה, נחף ועוד. הוא לא חשב שצריך ליידע אותי,  או את המשטרה.

חמישי בבוקר התחלתי עם הטלפונים.  קודם ליידע את המשטרה,  אח"כ להשיג שמות וטלפונים לאנשי הקשר,  לדבר איתם (שיחה ארוכה אחת עם מי שקישר אותנו לכל הכפרים).  המשטרה מצידה בדקה את הדברים וגייסה עוד כוחות כדי להיות ערוכה.  בחמישי אחה"צ כולנו נרגענו.  מי שעומדים להגיע להפגנה הם אנשים שעוסקים במאבקים לצדק חברתי,  גורמים מתונים מהכפרים.

אז צעדנו 7,000 איש, יהודים וערבים בערבוביה,  בכרמיאל – ללא תקריות!

תשאלו:  מה הסיפור?  כך עושים בחיפה ובתל אביב מאז החלה המהפיכה.  נכון,  אלא שכרמיאל מאוד נפיצה בכל הקשור ליהודים וערבים, וגם אם מגיעים לצעדה גורמים מתונים,  יכול להיות איזה יהודי מקומי שעלול לומר דברים שעדיף שלא ייאמרו ולגרום להתלקחות.

זה היה מדהים לראות את הכמות העצומה הזאת פוסעת ברחובות ומתכנסת מול הבמה באחידות, בסדר ובכלל. כוחות המשפטרה שליוו אותנו וחסמו עבורנו את הכבישים נותרו כמעט ללא מעשה, יושבים בצד ומחכים לסיום האירוע.  כרמיאל בהחלט אמרה את שלה.

ועכשיו,  עם סיום משימה חשובה זו, אני אוספת את כוחותיי חזרה הביתה, כדי לוודא שאני מביאה אליך את "ענקית"  הכי מהר שאפשר 🙂

כתיבת תגובה