רכבת ההרים הזאת מהירה ומטורפת

אני צריכה להשיג משהו כמו “שבוע בכל יום”

זו בערך  הערכת הזמן לכל המשימות שיש לי.

האתגר הכי גדול שלי זה למצוא אנשים שקל וטוב לי לעבוד איתם.

תקשורת זו מילת המפתח.  תקשורת בלי תיקים / תרמילים ושאר עכבות.

ברוך השם,  אחרי מעל חודש יש סוף סוף גרפיקה לאתר.

רציתי שם עוד טוויסט אחד אבל הגרפיקאית לא הבינה מה אני רוצה ממנה,  והתנגדה לקונספט.

ואז התברר שהיא בכלל לא עבדה על התבנית ויצרה לשוקי עבודה מעל ומעבר למה שתוכנן.

אבל בבניית אתרים –  שום דבר לא עוצר את שוקי.  האתר כבר נראה נפלא וזה צומח מרגע לרגע.

בינתיים התחלתי לעבוד בשבוע שעבר עם אודי,  סטודנט לקולנוע – שנה ג’,  בן 57.

אודי לומד בימוי והמיקוד שלו באומנות.  אני מנסה לקרקע אותנו לכיוון של העברת התוכן ושיווק

הוא רוצה שיהיו לעיניים שלך מוקדים לברוח אליהם,  שיהיה לך מעניין:  זוויות אחרות, תמונה רחבה (כן,  שמכניסה את הבלגן וגם חלקי גוף שלי שסתם מסיחים את הדעת….)  ואיכות הצילום המופלאה!!  אני מגלה על הבגדים כתמים שלא ידעתי שהם שם והכל מול עינייך הבוחנות 🙂 וכשאני מסתכלת בתוצרת אני מגלה תוכן נהדר שנקלט במצלמה בדרך אגב –  נקטע באמצע ובעייתי לשימוש או לחילופין,  אותי מדברת בקול עייף או חלש יחסית לאמירה בעוד ידיי תחובות להם בבטחה בין בטני המכובדת לירכיי המוצקות. ואני יודעת שאקליט את זה שוב. כי הגוף שלי העביר מסר עייף לרעיון שקורא לפעולה.

קצת מתיש הדיאלוג הזה על אומנות –  האומנים לוקחים את זה כל כך אישי…  ואני רק רוצה להעביר לך את המסר.

עם זאת, כידוע לך,  אני  צועדת לי בדרך חדשה.  מה אני יודעת על צילום או עריכה?  אולי אני טועה?  אולי בקומפוזיציה נכונה לא תראי את מחדליי?

בינתיים,  לצד הדרמות עם האומנים,  קורים ורוחשים עוד הרבה דברים.

קניתי מחשב חדש שאמור להריץ בקלילות עריכת ווידאו ושידורי טלוויזיה – עוד כמה דקות אני הולכת לאסוף אותו,  היישר אל טכנאי ההתקנות. בלי נדר אחזור לשידורי הטלוויזיה בעוד שבוע.

יש לנו מערכת פורומים –  תרגמתי את קובץ התרגום  (מעל 2000 מחרוזות) –  80% היו מתורגמים אבל תרגום גרוע ובלשון זכר,  ובנוסף זה תוסף מורכב אז גם הקובץ היה לא פשוט. שבוע לקח לי. אתמול שוקי הטמיע את זה וסוף סוף אני יודעת מה הולך לאן…  עכשיו צריך למצוא זמן לתיקונים.  יש גם תיקונים באתר הגדול. הכל לרשימת המשימות שלי  (אמרתי “שבוע ביום”?)

אתמול התחלתי לפתוח קבוצות ופורומים כדי לתת לך את הבמה לכתוב על מה שאת רוצה או צריכה.הפרדתי חלק מהנושאים לפורום משל עצמם.  מקום לבוא,  לפרוק וללכת. בחרתי לאפשר לך להפריד לחלוטין את הקיטורים או הפחדים ושאר דברים מכבידים על מנת שלא יתערבבו לך בדיונים היומיומיים של החיים. יותר מזה,  במקומות שבהם החומרים רגישים – לא ניתן לכתוב ללא הרשמה (בחינם מספיק) שם גם אי אפשר לחפש מי את,  למרות שניתן למצוא אותך אם מכירים אותך מפורום אחר.

הבוקר שוחחתי עם חברה ששאלה:  את צריכה עזרה?  נפגש בשבוע הבא –  אולי סוף סוף תהיה לי מזכירה.  אלוהים יודע שאני צריכה מישהו שיציל אותי מהניירת.

שבוע הבא אני גם מתמקדת בהחלטה על ניהול המדיה החברתית, ומתחילה כבר להיפגש בעניין של שיתופי פעולה.  ובכלל.  אני נהנית למרות העייפות והעומס

אני כבר מבינה שיש עוד הרבה דברים בדרך שאין לי מושג מהם או כמה אנרגיה,  זמן וכסף  יידרש כדי לעשותם.

עדיין לא פרסו לפני את השטיח האדם לתקציבים,  אבל השגתי עד כה מספיק תקציבים כדי להמשיך לפעול.

ועד לפוסט הבא – אני עפה לעבוד ולהכין לך אתר

Responses