ראש השנה תשע”ג

לאחר חודש וחצי בצפון,  ירדנו למרכז לראות את אבא ולאפשר לאימא קצת מנוחה.

אבא מאושפז בהרצפלד ומצבו משתפר באיטיות.

אימא יושבת לצידו במשמרות יומיות של 12 שעות כל יום,  כולל שי-שבת, חג ובכלל.

בשבוע האחרון הייתי קצת חולה ועברו בי מחשבות של ביטול הנסיעה

העומס של יום הולדתו ה- 17 של יהונתן לא הקל עלי.

צילומים?  כן.  גם אני דחיינית בדברים מסוימים, במיוחד כשכל הזמן יש הרבה דברים נוספים לעשותם.

האתר החדש עוד לא באוויר,  אפילו לא רק לעיניים שלי…

עם זאת,  תאריך היעד הסופי לא השתנה:  מיד אחרי סוכות אנחנו עולים לאוויר ונכנסים לפעילות שוטפת באתר.

זה מרגש מאוד, לפעמים,  כמו דברים שלוקח להם הרבה זמן להתממש, נראה כמו פנטזיה.

אבל היום אני פה,  במרכז.

תכננתי להישאר כמה ימים, אבל התפשרתי עם יהונתן על יומיים בלבד.

הלילה אנחנו חוזרים צפונה.

השעות עם אבא  שוות זהב. אנחנו מכניסים קצת קלילות וצחוק למצב, והאווירה מאוד כייפית.

הביקור קצר לי.

ואני יודעת שייקח קצת זמן לפני שאוכל שוב לבוא.

זמנים שונים קוראים לסדרי עדיפות שונים. כרגע,  ענקית מאפילה על הכל.

כמו משוכות שקשות למעבר, גם כאן נדרשת דבקות במטרה,  מיקוד  ונחישות,

גם כאן אני נדרשת להניח את הכל בצד עד להגעה למטרה.

וכמו תמיד,  גם כאן  יש הפרעות שמחייבות עצירה לרגע – התפקיד שלי הוא לקצרן ככל שניתן.

שנת תשע”ג היא שנת הפריצה של ענקית לאוויר, לתודעה הציבורית.

שנה בה נפתחת הדלת להמון אפשרויות מסעירות, גם עבורי וגם עבור הגולשות של ענקית.

מאז נולד  הרעיון לפני שנתיים פלוס ועד היום, גדלתי, צמחתי,  השתניתי,

ועם זאת, אני מחוברת לעצמי, שלמה עם דרכי ומגובשת עם עצמי יותר מאי פעם.

בתוך כל השינויים שיצרתי כדי להתאים את דמותי העסקית, זו הפנימית מצאה שהתפנה לה מקום והיא יכולה להתרווח וליהנות.

אני חושבת שזו הולכת להיות המגמה גם בהמשך.

החיבור הזה בין מי שאני והצרכים הפנימיים שלי ואמת הפנימית העמוקה שלי לבין העולם החיצוני,  העסקי הקר,

הוליד נאוה שצועדת בטוח ונחוש יותר בעולם.

האם תצעדי לצידי בעוד שנה?  במעבר לתשע”ד?

כי זה מה שאני רוצה:  נהר של נשים שצועדות בבטחה להגשים חלום

עבורן ועבור העולם שסביבן.

שנה טובה!

Responses