עוד פעם החוטים נקרעים! מה יהיה?

כך אמרה לי חברתי כשסיפרתי על אירועי היום.

על הבוקר קיבלתי מייל שהקמפיין של הטיפים לא יכול לצאת לדרך.

הגרפיקאית שוכחת שהמטרה העליונה היא הקמת האתר במהירות האפשרית…   אי אפשר למצוא אותה,  אי אפשר להעיר כלום.  אין ספק שהיא לא תוכל להמשיך להיות חלק מהצוות.

לאחר יום צילומים,  נפרדה דרכי גם מהצלם שצילם באיכות מטורפת (מצלמה מקצועית ב-  30,000 ש”ח) קבצים שאצטרך להמיר כי תוכנות העריכה שלי לא מזהות אותם  (יש כ-  70-80 קבצים  :-P) ולאחר שהתברר מקור אי ההתאמה בינינו.  טוב,  ידעתי שהוא למד קולנוע ושהוא למד בימוי. אבל לא שם הבעיה,  שהרי מהו בימוי?  להשתמש במה שצריך כדי לקדם את המטרה. המטרה שלי הייתה ועודה לגעת בך במילותיי. להעביר לך ידע, לפתוח תובנות, לעורר רגשות ולהוביל אותך לשינוי. המטרה שלו הייתה ליצור לעצמו עניין בעבודה.  הוא חיפש איך לעניין אותך במהלך הסרטון, בכל מיני הסחות דעת כי לו עצמו אין עניין במה שאני אומרת.  זה לא היה צליל של אסימון שנפל,  אלא יותר כמו גונג!  שהרי אם לא מעניין אותך מה שיש לי לומר,  אין לך מה לחפש באתר!!  אין לך סיבה להקשיב עד הסוף או  ללחוץ על  Play  בסרטון השני. הסרטונים מיועדים רק למי שיכולה להפיק מהם תועלת.

לפני כמה חודשים הלכתי לקנות מצלמה.מצאתי אחת מעולה לצרכיי,  אבל עלותה הייתה מאוד מאוד גבוהה. ואז מצאתי אחת שעלתה לי באמזון 80S. הוספתי לה ציוד והרגשתי מסודרת.  אבל אז גיליתי את מגבלותיה:  היא לא עושה זום ולא מצלמת טוב מקרוב.

התוצאה:  לא יכולה להשתמש בה לערוץ הטלוויזיה והיא מכניסה ב-  frame  שלה את כל הבלגן ולפעמים,  יותר ממה שנכון לצלם מגופי.  זה היה מסורבל ולכן לקחתי צלם.

כשנפרדנו,  צעדתי בשמחה לחנות הצילום ורכשתי את המצלמה הנ”ל (היא כל כך טוב וחדשנית שאין משהו טוב יותר להציע לי)  אלא שההשקעה ירדה ב- 600 ש”ח!! נכון שכיף?  אז היא תגיע תוך פחות משבוע.

ואז חזרתי הביתה וסיפרתי לבן את מה שהיה. הנשמה הצעיר מיד התנדב לצלם.

– “אבל מי שמאחורי המצלמה צריך להתעניין במה שאני מדברת כדי לוודא שהלקוחות שלי יקבלו בדיוק את מה שהן צריכות” – אמרתי.

– “אל תדאגי אימא” – אמר – “זה לא מעניין אותי אבל זה יעניין. את יכולה להיות שקטה שאם ארגיש שאת צריכה לחזק את המסר או לרכך אותו,  אני אשים לב ואומר לך על כל מילה”

נכון נשמה?  עכשיו,  כשאת קוראת את המילים הללו,  תוצאת העבודה המשותפת הזאת כבר ידועה  (אשתדל לזכור להוסיף בסוף הפוסט הזה כמה מילים לאחר שנעבוד יחד)

אז לכאורה הכל מתפק.  אבל זה לא…

יש כאן שעורים חשובים בלמשל:  איך לבחור עובדים,  קבלנים או שותפים. קיבלתי כשרונות אבל כאלה שלא ממש מתקשרים. אני אוהבת את המעורבות,  את ערבוב המוחות,  את המינוף של הכישורים.  אני צריכה לבחור עובדים שמחוברים לרעיון, שרוצים להיות חלק מהעשייה, שמרגישים שיש להם מה לתרום לכל הרעיון, לי, לך. אני חדורת התרגשות והתלהבות וציפייה מטורפת לרגע בו ענקית תפתח את השערים כדי שתכנסי. אני רוצה את כל העובדים שלי מתרגשים ומפנטזים. כל קו,  כל צבע, כל מילה  באתר יש בהם את הנסיון לחוש אותך ולכוון לכך שתרגישי כאן בית נוח ועוטף –  מקווה שלמרות המהמורות שבדרך,  הצלחנו.

אז שוב יש החלפת כוחות במערך.

בשיחה היום עם טלי גדי –  זוכרת?  מההתחלה?  יש מצב שעוד נחזור לעבוד יחד 🙂

ובכל מקרה,  השבוע הבא מלא פגישות עם אנשים פוטנציאליים לעבודה משותפת. נראה מה ילד יום…

בינתים שוקי עובד בקדחתנות לעגל לך כל פינה כדי ליצור ולשמור על הרכות והנעימות של האתר.  הכל נצבע בצבעים מתקתקים, רכים, נשיים והאתר נכנס לשלב הבא,  השלב של לתת לך את כל המידע בצורה הכי נגישה שאפשר.

להתראות בפוסט הבא 🙂

נאוה

Responses