מסגרות תמיד היוו עבורי בעיה.
אין זה משנה מה המסגרת או מי יצר אותה.
לפני שנים רבות, בתחילת דרכי כעצמאית, היו לי מלא קבוצות יוגה, פעמיים בשבוע כל אחת.
יום אחד הרגשתי שזה קצת סוגר עלי.
ישבתי עם עצמי לשיחה על הנושא:
נחמד שאת רוצה חופש – אמרתי – אבל את רוצה להיות עצמאית, זו פרנסתך!
כן, אבל אני לא יכולה לחיות בסדר כל כך קבוע! – הגבתי ברטינה!
בואי נעשה עסקה – הצעתי למורדת שבי – את לא חייבת ללמד כלום. את לא חייבת לבוא.
את תבחרי מתי את רוצה להיות כאן ומתי לא.
ואם אני בוחרת שלא? – שאלתי בחשד
אז לא יהיה לך מה לאכול.
אז מה הרעיון?
תחליטי שאת בוחרת כל פעם מחדש ללמד את השעור.
כך, את שומרת על חופש הבחירה שלך, והתלמידים שלך מקבלים את השעור שהם באו לקבל.
וכך חייתי! אני עושה מה שבא לי ובוחרת כל פעם מחדש: להכין לבן שלי ארוחה, לכבס, ללמד או לטפל.
עכשיו בא שוקי ורוצה ממני תבנית לאתר.
מסגרת קבועה שתלווה את האתר כל הזמן.
אני לבד כאן עכשיו וזה לא רק בית שלי. איך זה ייראה לאחר שייכנסו הדיירים החדשים?
איך הקירות ייראו לאחר שנכניס את הריהוט (התכנים של האתר) והקישוטים (התכנים שלכם)?
החלטה כל כך גורלית, כל כך קבועה… זה כמעט מפחיד!
איך הבית הזה אמור להיראות?
כותרת קבועה ובולטת שמכסה חצי מסך?
תמונות מפוסטים (מה אם לא בא לי לחפש תמונה, או שאני לא מוצאת אחת שעושה לי את זה?)
תבנית של מגזין חדשותי?
צבעוני וכהה? פאסטלי ועדין? הרבה מאמרים בדף הפותח? הרבה מידע שלכם?
אני מקווה שאהבת את מה שאבחר, שהרי אם קוראת את שורות אלו, הבחירה כבר נעשתה.
לרדת במשקל זה גם סוג של להיכנס למסגרת, אולי זו אחת הסיבות לגודל שלי.
לאורך ילדותו שמע ממני בני לא פעם ולא פעמיים את הרעיון הבא:
חופש זה לחיות בתוך גבולות.
הוורדפרס, כמו גם התבנית יכתיבו לי את הדרך בה יוצגו התכנים.
התכנים, המסר, הדרך – כל אלו הם ביטוי של החופש.
כל אלו חייבים במה. ולכל במה שאבחר תגדיר את גבולותיה.
מי חשב שיהיה קשה כל כך לבחור תבנית, כו'לה הצורה החיצונית.
כנראה שזה כן חשוב, שהרי כולנו כאן כדי לשנות בדיוק את זה: את החזות החיצונית שלנו
נאוה