כוחו של זעזוע

אחת לכמה זמן משהו מזעזע את חיי,

כמו קורא לי לעצור לרגע, להתבונן, לבחון את הדברים.

לא תמיד אני עושה מה שצריך.

לפני 4 שבועות החלקתי על רצפה רטובה בתחנת השרות של סלקום.

על פניו,  עוד החלקה,  עוד נפילה.

מכה בברך –  יופי!!  עכשיו יש לי תזכורת לאגו למשהו כמו חצי שנה או 10 חודשים –  זה כמה שלוקח לזה לחלוף…

כאב ממוקד כאילו משהו התרסק שם באזור המכה –  אי אפשר לגעת,  אי אפשר להישען עליה.

חוסר תחושה בעור –  מגרד לי ואני מרגישה כאילו יש שם פלסטיק – תחושה עמומה.

מכה בצד הימני של האף – בהתחלה הייתה המכה שהכי כאבה,  אח”כ נרגעה,

ואז התברר שהיה שם דימום,  ובסוף זו הייתה הדרמה הגדולה

עד שלא קמתי מהרצפה לא ידעתי שהגב שלי התאבן.

זהו!  אי אפשר לזוז ימינה או שמאלה.

התהלכתי כאילו תקוע לי שם מקל.

את אחה”צ ביליתי במיון,  מוטרדת בעיקר מהגב 

ומייחסת כמעט כל תחושה אחרת להלם,  לקור, לרעב.

לא ממש יכולתי לשכב, ידעתי שאין שברים והצילומים חזקו את זה

אז עמדתי ליד המיטה ועשיתי מתיחות.

לאט לאט הבנתי שקורה כאן משהו שהוא מעבר.

חזרתי הביתה,  התחממתי, אכלתי משהו.

לא.  הצד הימני של הראש אכן,  יצא לחופשה!

זה מוזר.

לחשוב רק עם צד אחד

לראות רק עם צד אחד

להקשיב רק עם צד אחד

להיות ערנית רק עם צד אחד.

 

עברתי את השבת חושבת שמנוחה תעשה את העבודה וביום ראשון רופא יבדוק.

לקח לי יומיים ו-  4 רופאים עד שמצאתי אחד שמוכן לבדוק

הרופא היקר הסביר שהיה זעזוע קל במוח ושייקח כמה שבועות, אולי חודשים לחזור לאיזון.

הוא המליץ על CT למרות ששנינו ידענו שלא יראו כלום.

והמסר:  תנוחי.

עד  שחזרתי מהמיון הסימפטומים התפשטו לכל הראש

ואני  הרגשתי כמו בלון הליום שעף באטמוספרה

שלושה ימים קשים של כאבי ראש וקושי לתקשר עם הסביבה .

ועוד שבועיים שבהם אני שטה לי תוך שאני מנסה לקיים חיי שגרה

וגם מנסה לתקשר עם סלקום שאמרו שהאמבולנס עליהם.

בין לבין יש בבית ילד בן 15 שמצא לו זמן אידאלי למתוח גבולות ולהיות עייף כל הזמן

אין ברירה אני מתגייסת ומפעילה את כל הכישורים האימהיים שלי כדי לשים גבולות

במקביל מנסה לא לוותר, להתכונן ולהיות מוכנה לשבוע המטפלים בכרמיאל משגב

וגם להמשיך את משימות הקורס של ברייר שבדיוק נכנס להילוך גבוה בכמות החומר והמשימות

ואנשים אומרים לי להיות יותר נחמדה וסבלנית

וסלקום מציעים לי לקחת עורך דין  או לכתוב במכתב מה אני רוצה.

והמוח שלי –  שט על הליום גבוה באטמוספרה

די!!

הייתי מוכנה להרים ידיים…

המשקל חזר למעלה תוך ימים…

זה בדיוק הזמן בו אני משחררת את הכל ונחה.

נעלמת לכולם,

משחררת ועושה מה שנעים לי.

כותבת ביומן שלי,  מדברת עם אנשים,  ישנה ומשחקת.

וכשאני נחה,  המוח מתבהר ואני יכולה להציץ.

כל ניסיון לתפקד – המוח חוזר להליום ולגבהים.

אני משחקת ביניהם ומנסה להבין מה קורה.

 

אחרי פסח החלטתי להעביר את העבודה לאינטרנט 

כדי להקל עלי פיזית ולאפשר לי הכנסה טובה 

עד כאן,  שאיפה נורמלית של כל בר דעת עצמאי וחד הורי.

 

אחת ל…  אני מתמלאת השראה, תעוזה ואומץ ועולה מדרגה.

טוב,  לפעמים אני קופצת 2-3…

יותר מחצי שנה באינטנסיביות שאפיינה אותי בצעירותי,

אבל בלי הכוחות והבריאות והחופש שאפיין את אותה תקופה

לאורך כל התקופה הזאת,  התת מודע מזמן לי מכשולים,

מנסה לעצור את המירוץ.

חשבתי שהוא כיסה כבר הכל:

השקעות כספיות ברעיונות עסקיים  שלא עלו יפה  (עדיין   חחח)

דו”ח תנועה על אי חגירת חגורה 

כרטיסי ביקור שעלו כמעט כפול מהמחיר שנקבע וגם היו עבודת דפוס לא מקצועית

הצפת ביוב  בחדר השינה שלי

דברים נשברו,  התקלקלו,  הלכו לאיבוד

ימים שלמים של השבתת טלפונים ו/או סלולר

אלימות מילולית של בעל הבית שלי וסירוב לתקן דברים בבית

כמעט נפילה שהסתיימה בדלקת חריפה בקרסול ימין (פעולה והליכה לעתיד)

זה כמעט עצר אותי אבל אמרתי לו לתת מודע:

אין סיכוי שאתה עוצר אותי!!

כאב. מאוד!  לקחתי את המקל,  נמנעתי קצת מהליכה,  

שכבתי לנוח באמצע היום והמשכתי את המירוץ כאילו אין מחר.

 

כשנפלתי בסלקום צחקתי לעצמי,  עוד בדרך למיון:

שבועיים לפני שבוע המטפלים 

אתה לא מבין תת מודע!  זה לא יעבוד!!

אתה לא עוצר אותי!!

ככה בין הערפילים של מוחי,  בניתי אתר וחיכיתי.

אף טלפון לא הגיע.

 

וברייר כל הזמן שואל אותי:  מה הצורך של הלקוחות?

וכל פעם אומר:  הבעיה שלך זה מיקוד,  את לא ממוקדת.

את צריכה להפסיק להיות יצירתית כל כך ולהתמקד.

 

ולא ממש הבנתי עד…

עד שאיבדתי אותו, את המיקוד.

עד שלא יכולתי לחשוב

עד שלא הצלחתי לעקב אחרי מה שאחרים אומרים

עד שלא יכולתי לכתוב.

 

ההבנה רק מתחילה לחדור.

אני שוב משנה תפיסה.

ענקית ירדה השבוע מהמדף ואני שוב משקיעה את עצמי בתוכה.

כבר 10 ימים מאז שהפסקתי אכול שוקולד.

עוד לא מצליחה לחזור ל- 8 שעות שינה אבל בדרך…

זה עוד לא מגובש לגמרי, 

אבל זו הולכת להיות מהפכה מבחינתי.

 

מצחיק,  אנשים חושבים שאני לא ממוקדת או לא יציבה בדרכי.

אני מרגישה שאני כל הזמן מחדדת מצד אחד ועוטפת את העולם מצד שני.

המיקוד והחידוד פשוט נוגעים כל פעם בעניין אחר,

ואני כל כך מורכבת, שמי יכול בכלל לעקוב??

אתם מבינים,

התת מודע לא ניסה לעצור אותי בכלל.

הוא ניסה לומר לי:  את לא בכיוון הנכון.

הבה נקווה שהפעם אני כן.

כי זעזוע מוח הוא לא חוויה שאני רוצה לעבור שוב.

לילה טוב!

 

אני אכוון את עצמי לכתוב לעתים קרובות יותר

אז אולי זה גם יהיה קצר יותר

חחח   נגיד…   אני ידועה בחפרנותי

ונהנית מכל מילה 🙂

Responses