הפרעות אכילה נולדות בשנת החיים הראשונה.
לרך הנולד יש שני צרכים בסיסיים קריטיים: אוכל וחום ואהבה.
צרכים אלו מתערבבים אצל התינוק, לרוב כי הם מעורבבים אצל האימא.
בדרך כלל זה הכי קיצוני עם הילד ראשון.
אחד החששות של אימהות בפעם הראשונה במיוחד הוא: האם הילד אוכל מספיק? זה חזק במיוחד אצל חלק מהאימהות המניקות.
רוב האימהות נרגעות מילד לילד, אלא אם הן סובלות מהפרעת אכילה כלשהי בעצמן.
אימא בחרדה, אימא בדיכאון אחרי לידה, אימא עם הפרעת אכילה, אימא שעוד לא ממש מוכנה לתפקיד, יש הרבה סיבות לתשומת לב יתרה סביב אוכל.
ויש גם סיבות טכניות שיכולות להוות טריגר לכדור השלג: יש נשים שאין להן מספיק חלב (בדרך כלל נובע ממתחים, לפעמים מתזונה מאוד לקויה)
יש נשים שיש להן המון חלב אבל לא מזין (מיימי) ויש את הסיבות הסביבתיות כמו הסבתות / דודות / שכנות שכל הזמן שואלות את האימא על אוכל ומשקל הילד,
מחפשות כל הזמן להאכיל ונותנות כל הזמן עצות שמערערות את הביטחון של האם הטריה לגבי הטיפול שלה בילד.
נזק רב עושות גם חלק מאחיות טיפת חלב שנעולות על ההנחיות האחרונות של משרד הבריאות ועל טבלאות למיניהן ללא התחשבות בנסיבות
תינוק שאך זה נולד צריך חום ואהבה, מזון והרבה שינה. כשתינוק בוכה, הוא מבטא צורך.
לוקח זמן להכיר איזה בכי שייך למה. בחודשים הראשונים סובלים תינוקות רבים מקוליק = עוויתות במעיים.
התינוק בוכה ומתפתל. אימהות טריות, במיוחד עם התינוק הראשון מרגישות מעין חוסר אונים בכל פעם שהילד בוכה והנטייה המידית היא לחשוב שהילד רעב. נשים מודדות זמן, כמויות או חיות בחרדה שהילד לא אוכל מספיק.
לאחר התקופה הראשונה, כשהילד מתחיל לאכול מזון רגיל, מתחיל תהליך השימוש במזון לפיצוי רגשי, שימוש במזונות כמו במבה וממתקים. זה גורם לילד להחליף תשומת לב באוכל, והאוכל הופך לצורך רגשי.
כשהילד לא רוצה לאכול ואת נלחצת ומפעילה מניפולציות, הוא לומד שלא לאכול זו דרך להעניש אותך או להפעיל אותך ולקבל תשומת לב.
בשנים אחר כך הדברים מתפתחים ומקבלים ביטויים שונים, אך התבנית הבסיסית נשארת.
