הכוכבים משתגעים בשמים

 

הכוכבים משתגעים בשמים,
הקשיים נערמים וחודש שלם של מחלה ושינה לא סדירה
נו,  כל אלו הם מתכון נפלא לכאוס .
יש משהו שלא השכלתי ללמוד בעולם הזה.
בעצם,  יש הרבה דברים כאלה….
אחד זה להכיל אחרים עד שזה ממש פוגע בי.
אחר הוא לא לספוג ולשתוק כשזה לא ראוי.
זה מוזר,  כי במקומות שבהם אני מכילה אני סופגת פי 500.

מרס ברטרו כבר הרבה זמן –  הנסיגה מסתיימת ב- 14 באפריל.
אולי העולם קצת יירגע מכל האסונות והתאונות.
היום היה מין יום כזה,  יום של כאוס ופורקן
לאחרונה גם מרקורי הצטרף לנסיגה  ושיבש את התקשורת.
אז היום היה מין יום כזה ששחרר את כל אלו בגדול.

זה החל בשאלה תמימה,  מקצועית בפורום בוני אתרים
אני מחפשת איך לאפשר לך למלא את השאלונים בצורה הכי ידידותית,  קלה,  מהירה,
ולוודא קודם כל שהנתונים יהיו ברשותך.
זה לא מובן מאליו.  כל הטפסים המקוונים שולחים את המידע לבעל השאלון,
ומציגים את המידע בטבלה לשם ביצוע סקר או מחקר.
אין לי בעיה שהמידע ייאסף –  זה יאפשר שני דברים:
1. לכוון את התכנים לצרכים שעולים ממנו
2. לצרכים סטטיסטיים.
אבל הערך האמיתי של השאלונים הוא בידיים שלך.
אני מחפשת דרך להעבירם אליך. אז חיפשתי אם יש משהו שאני לא מכירה.
השאלה זכתה למין תשובה כזאת  שתמיד הרגיזה אותי בפורום רפואה משלימה כשכתבתי שם.
אנשים היו שואלים על בעיית בריאות בפורום
ומטפלים היו עונים:   אתה צריך להגיע לקליניקה כדי לקבל תשובה.
אם הבנאדם היה מחפש  טיפול בקליניקה זה מה שהוא היה שואל.
לפעמים,  יש מצבים שבאמת מורכבים אבל תמיד ניתן לתת מענה כלשהו,
פתרון חלקי או זמני ולהצביע שיש כאן מורכבות שלא בהכרח יכולה לקבל מענה פשוט לאורך זמן.
הכל אפשר לומר בצורה מכובדת.

אז אמר לי מי שאמר שאם אני מחפשת פתרון ייחודי זה יעלה כסף
ומיד אחריו צייץ מישהו:  עדיף שתשלמי לי.
וזה ישר חיבר אותי לדיאלוגים עם בני נוער חכמולוגים איתם שיחקתי ברשת עד לפני כשנה וחצי,
נכנסתי למקום של לומר:  אפשר לומר את הדברים בצורה מכובדת.
ומשם הדברים התגלגלו למקומות הזויים.
כולל התייחסות למשקל שלי –  שלא היה לו כלום עם העניין,
כולל אאוטינג (גילוי מידע שלא נמסר על ידי בפורום) שקשור בכלל לבן שלי, כולל שמו
כולל המצאת מידע לא נכון על הבן שלי
וכולל אצבע מאשימה כלפיי כאילו חיפשתי מידע על חברי הפורום –  ברשת.
הרגשתי כמו באיזור הדימדומים
כאילו יד נעלמה שיחקה בדברים וכיוונה אותם כרצונה.

בלילה הדברים נעשו עוד יותר הזויים…
באופן מוזר מאוד – התברר לי שאיזה באג הפך את רב המלל באתר לבלוק של מילים
אנשים שם בדיון ההזוי התייחסו למאמרים ככתובים בבלוק
ואני לא ממש הבנתי על מה הם מדברים,
בתגובותיי התייחסתי למשהו אחר,  למרווח הכפול שבין השורות,
מרווח שאני מקווה שאת כבר לא רואה באתר.
שוקי אמר לי כבר כמה פעמים שזה סודר –  אני עוד לא רואה שינוי.
עכשיו הכל בבלוק –  רק בנראות של האתר.
בדפי העריכה זה כתוב כמו קודם.
ניסיתי ליצור רווח –  האתר מתעלם מהרווחים שלי ומראה הכל בבלוק.
אז שלחתי לשוקי מייל
ואז זה נעשה הזוי עוד יותר כי שוקי החליט להפסיק לתת לי שירות,
בגלל השרשור ההזוי שם בפורום,  הוא נעלב בשם החברים שלו
או חושב ש….   זה באמת לא חשוב מה הוא חושב.

היו כבר משברונים עם שוקי – אני הולכת איתו על ביצים כבר כמה חודשים,
אבל איכשהו תמיד יישרנו את ההדורים –  הכלתי את הרגישות.
זה מסוג המקומות בהם הדיבור הישיר משתתק על חשבון ההכלה.
הכלה מאפשרת לאחר להיות מי שהוא:  לכאוב,  לכעוס,  להיות פגיע, להתקיף.
הכלה אפשרית עד למקום בו היא הופכת לדורסנות.
אדם יכול להכיל עד שנשימתו נעתקת,  עד שהוא לא יכול להתקיים.
במקום בו האדם המכיל צריך להפסיק להיות מי שהוא,
זה המקום בו ההכלה הופכת להרסנית ודורסנית.
אנשים עם הכלה גדולה תמיד תמיד נמצאים בסכנה של דריסה.
לכל אחד הגבול שלו/ה.
אנחנו מכילים לרוב את הילדים,  את בני הזוג,  הורים, אחרים, חברים
וגם את הבוסים,  הקולגות,  העובדים,  הפקידים במקומות השונים וכדומה.

בכל התהליך של ענקית אני לומדת את הגבולות שלי.
זה עדיין קשה לי.  אני בתפקיד  חדש כמעסיקה.
יפעת,  המאמנת שלי ל “להיות מנכ”ל” כל הזמן מזכירה לי:
את מטפלת של הלקוחות שלך,  לא של העובדים שלך.
העובדים שלך אמורים לתת לך שירות.
כשאת הופכת להיות המטפלת של העובדים שלך,
כשאת מכילה אותם עד כדי שינוי הגדרות הצרכים שלך,
(זה הזוי אבל כל הזמן עשיתי את זה…)
הגבולות נפרצים והשירות שאת מקבלת נפגע.
עובדים מרשים לעצמם דברים שאת לא מוכנה לתת להם מקום.
ואז דברים מתפוצצים,  העבודה נפגעת:  איכות,  זמנים ויחס.

אז אני כבר בחיפוש אחרי מי שימשיך את העבודה,
וכבר בחיפוש אחר מקום אכסון חדש.
לא,  זה לא בדיוק זמן מתאים,  רגע לפני הסיום,
אבל תחשבי על זה,
שוקי הוא אחרון האנשים ששכרתי כשהייתי חסרת אונים,
מנסה להרים את ענקית לבדי,  ללא תקציב, ומול ביקורות כל הזמן שאני לא יודעת מה אני עושה.
כשאני חושבת על זה,
יש לי הזדמנות נפלאה להתחלה חדשה בה הגבולות מול מי שאני מעסיקה אותם יהיו ברורים יותר.
האם באמת עשיתי את כל השינוי הדרוש?
מחר אבקש מיפעת פגישה כדי לנתח ולהבין את הקיטור ששיחררתי
ואת השלווה היחסית בה קיבלתי את החלטתו של שוקי.
כנראה שהייתי בשלה לה…
אני אשמח לשחרר ממני את ההתנהלות המעיקה הזאת,
שבה אני זו שמשלמת והעובדים שלי עושים לי טובה כשהם מספקים את הסחורה.
זה מתחבר ישירות לחלום שהיה לי בתחילת השבוע.
WOW!  ידעתי שהוא משמעותי,   אבל ציפיתי לתשובות בשלב מאוחר בהרבה.

כל האירועים הללו השאירו אותי ערה – עוד לילה לבן.
טוב שכך,  אני חושבת שהייתי מגיבה קשה יותר,  בהפתעה כמו אגרוף בבטן,
אילו מצאתי את הודעתו של שוקי  אחרי שנת לילה,  אחרי ששחררתי את אירועי היום.
אני צריכה להודות לו לשוקי,  במידה מסוימת הוא עשה לי טובה.
בימים הקרובים אני במרתון להעביר את האתר.

Responses