הזמן החשוך ביותר הוא רגע לפני עלות השחר

בחודשים האחרונים אני בעשייה קדחתנית ובלמידה.

לומדת בקורס של עופר ברייר, ובמקביל בקורס של לירון מור.

מתמודדת עם לישון הרבה, להכין את כל שיעורי הבית של ברייר (הרבה!!)

ואז גם לצלם סרטוני ווידאו ולערוך אותם,

כדי להטמיע את הלמידה אני מקיימת קבוצת לימוד עסקית,

ומתעקשת על תקשורת עם חברי קבוצת הלימוד אצל ברייר.

הבעיה היא שאני מרגישה כמו להטוטנית עם סדר היום שלי.

8 שעות ביממה – זה כפול מהממוצע שלי רוב חיי,

היצירתיות שלי הכי גבוהה בלילה (2:00-05:00)

רוב המשרדים והאנשים מתפקדים בבוקר,

ויש לי ילד שמקבל זמן אימא אחה”צ ובערב.

לצד זה יש קניות, כביסות, בישול וכלים, ואפילו ניקיונות.

לפעמים אני עומדת פעורת פה מול היכולת שלי לתמרן בין הדברים.

כמובן שאז אני נזכרת בכל הדברים שמתעכבים או שלא נעשים

או נתקלת בכל מיני בעיות כמו הצפת ביוב בבית, מכשירים שמתקלקלים וכדומה,

ומסיימת את ההתבוננות הזאת עם תסכול מרקיע שחקים.

בסופו של דבר, אני משחררת – כי אני יכולה לעשות רק מה שאני יכולה לעשות…

וגם מוצפת אופטימיות – כי הזמן החשוך ביותר הוא רגע לפני עלות השחר,

ואני יודעת שאו-טו-טו השמש זורחת

ואני עושה לעצמי את רשימת ההצלחות וההישגים

ומודה לאל שאני מוגנת ואהובה ובסך הכל עושה עבודה טובה בעולם.

אז אם גם לכם יש לפעמים רגעים כאלה

רגעים של הצפה.

קחו אוויר ושחררו אנחה.

ההקלה היא תמיד בהישג יד – ממש מעבר לפינה.

וזכרו (כי זה חשוב)

מה שלא הורג אותנו, מחשל אותנו.

מחר אקום חזקה ומנוסה יותר.

 

לילה טוב!

Responses