הבייגל’ה שלא נמצא על ראשי

אנשים נוטים לחשוב שהאנשים

שמטפלים בהם או מעבירים להם ידע

אמורים להיות מושלמים.

החברה יצרה מין מצב בו אדם שבוחר ללמד ידע שרכש,

מרגיש מחויבות להיות קדוש יותר מהאפיפיור.

 

זה דיי עצוב שאנחנו כחברה,

דוחקים באנשים להיות “מושלמים”

זה משהו שאנחנו מצפים גם מילדינו,

וכשזה לא קורה – מקבלים אישור לכישלוננו כהורים.

יש לנו גם צורך מוזר להיות מושלמים בעיני ילדינו,

ובכך אנחנו שמים להם רף בלתי אפשרי.

עוברים עלי חודשים רבים וקשים,

בהם הפעולה שאני נדרשת לעשות היא קלה ופשוטה,

אך בכל פעם שאני עושה צעד בכיוון –  אוחזת בי אימה.

 

מין מפלצת ענקית מתרוממת ועומדת מולי,

כמו משתקת אותי, ומפתה אותי לנוס על נפשי.

זה מתבטא באירועים אצל הקרובים לי,

זה מתבטא בבעיות בריאות שלי,

זה מתבטא בבריחה שלי למשחקים,

או לדיאלוגים פוליטיים שתמיד הדרתי עצמי מהם.

 

בכל פעם,  אני מרגישה את האימה,

קצת משחררת את עצמי לברוח

ואז עושה מעשה שמעביר לתת המודע שלי מסר:

אני ממשיכה קדימה,  לא מוותרת!

ואנחנו נכנסים לסיבוב נוסף בזירה.

 

לעתים נדמה שאני יורה לעצמי ברגל –  אומרת אני אשדר השבוע

ושוב עוברים חודשיים.

אבל הציוד כבר בסלון (האולפן)

ואני כבר נגעתי במעמקים שהם מעבר למילים

והגוף שלי קצת מתחיל לשתף פעולה.

 

אני עומדת להתחיל בשידורים,

ובכפיפה אחת גם להעביר לך ידע שיש לי,

וגם לחשוף את חוסר המושלמות שלי,

את הכאבים והפחדים וההתמודדויות.

כי אדם אני –  כמוך,

וגם אצלי עוברות המחשבות

ומציפות הרגשות שבהם ענקית מטפלת.

אילו לא עברתי את הדברים,  לא יכולתי לעזור לך.

אני דוגמא בשר ודם לאישה שהזניחה חלקים בעצמה הרבה זמן,

ומבקשת עכשיו להחלים נזקים רבים שהצטברו.

מפחיד.

מאיים.

אני צועדת אל לא נודע כלשהו,

וכל מה שיש לי זו האמונה שזה אפשרי

הפחד הכי גדול הוא שאני שמה את מבטחי בכולכן,

שתתנו לי להיות חלק בלתי נפרד מכן,

יחד עם להסכים לקבל ממני את כל מה שאני,

ואת כל הידע והניסיון שצברתי כדי ללוות אותך,  אתכן במסע.

תודה 🙂

 

Responses